איזו תרבות תממנו מכספי הציבור?

מה עומד על הפרק?

בפרסומי קהלת מוצגת הבחנה ברורה: לאדם יש חירות ליצור ולהביע עמדה, אך אין לו מכוח החירות הזאת זכות אוטומטית למימון ציבורי. המדינה רשאית לקדם סדרי עדיפויות תרבותיים ולאומיים. לכן הוויכוח על תמיכה ביצירה אנטי־ישראלית צריך לעסוק בתכלית התקציב ובכללי חלוקתו, בלי להפוך לאיסור על עצם היצירה.

אהרן גרבר מתנגד להנחה שמדינה ליברלית חייבת להיות ניטרלית בכל החלטת מימון. לשיטתו, מדינת ישראל כבר בוחרת לתמוך בתחומי תרבות מסוימים ולבטא את אופייה היהודי והדמוקרטי. כל הקצאה מתקציב מוגבל מחייבת בחירה בין מטרות. השאלה היא אם הבחירה מתיישבת עם תכלית התמיכה ועם שוויון בין המבקשים, ולא אם הממשלה נמנעה מכל העדפה ערכית. זו העמדה המשפטית והמדינית שמציג המאמר; אין להסיק ממנה שכל החלטה של שר לשלול תקציב תהיה חוקית.