שאלו את המועמדים · 03 / 04

איזו תרבות תממנו מכספי הציבור?

חופש יצירה ומימון ציבורי: היכן עובר הגבול מבחינתכם?

לשאלות ההמשך ↓
שיחה ציבורית פתוחה עם דוברת ומאזינים
איור להמחשה, נוצר באמצעות בינה מלאכותית
קחו את השאלה למפגש

איזו תרבות תממנו מכספי הציבור?

האם המדינה צריכה לממן תרבות, והאם התמיכה תחול גם על יצירות שהמועמדים רואים כאנטי־ישראליות? בקשו להבחין בין זכות לפרסם יצירה לבין זכאות למימון ציבורי.

שאלו גם:

  1. אילו מטרות תרבותיות תקדמו בכספי הציבור?
  2. מה ההבדל אצלכם בין ביקורת על הממשלה לבין שלילת תכלית התמיכה?
  3. האם אותו מבחן יחול על גוף נתמך המזוהה עם המחנה שלכם?
הנקודה שמאחורי השאלה

מותר למדינה לבחור במה לתמוך; אסור לבלבל זאת עם רשות להשתיק.

כדי להבין את התשובה

מה עומד על הפרק?

בפרסומי קהלת מוצגת הבחנה ברורה: לאדם יש חירות ליצור ולהביע עמדה, אך אין לו מכוח החירות הזאת זכות אוטומטית למימון ציבורי. המדינה רשאית לקדם סדרי עדיפויות תרבותיים ולאומיים. לכן הוויכוח על תמיכה ביצירה אנטי־ישראלית צריך לעסוק בתכלית התקציב ובכללי חלוקתו, בלי להפוך לאיסור על עצם היצירה.

אהרן גרבר מתנגד להנחה שמדינה ליברלית חייבת להיות ניטרלית בכל החלטת מימון. לשיטתו, מדינת ישראל כבר בוחרת לתמוך בתחומי תרבות מסוימים ולבטא את אופייה היהודי והדמוקרטי. כל הקצאה מתקציב מוגבל מחייבת בחירה בין מטרות. השאלה היא אם הבחירה מתיישבת עם תכלית התמיכה ועם שוויון בין המבקשים, ולא אם הממשלה נמנעה מכל העדפה ערכית. זו העמדה המשפטית והמדינית שמציג המאמר; אין להסיק ממנה שכל החלטה של שר לשלול תקציב תהיה חוקית.

למה חשוב לשאול?

הבעיות שמאחורי השאלה

מימון וצנזורה אינם אותה פעולה

גרבר מבקר את ההצגה של שלילת מענק כאילו נאסר על היוצר לדבר. כאשר יצירה חוקית יכולה להתפרסם במימון פרטי, סירוב לממן אותה מצריך דיון בתקצוב; הוא אינו כשלעצמו סגירת במה בכוח.

אהרן גרבר, המתקפה על מירי רגב לא קשורה לחופש הביטוי ↗

ניטרליות מוחלטת מסתירה את הבחירה

גם ההחלטה באילו ענפי אמנות לתמוך היא הכרעה ערכית. המאמר על ניטרליות טוען שאין דרך לחלק תקציב תרבות בלי לבחור מטרות, ומבחין בין העדפה כזאת לבין אפליה אסורה.

אהרן גרבר, חופש הביטוי וניטראליות ↗

סבסוד מנותק מהקהל עלול להחטיא את מטרתו

מחקר השידורים מבקש לקשור מימון הפקות ישראליות להשקעה פרטית ולעניין של צופים, במקום לרכז את ההחלטות במוקד מימון יחיד.

קליין וטלייסניק, רגולציית השידור המסחרי (2024) ↗
הצעות שכדאי לברר עליהן

חוקרי קהלת ממליצים:

01

להגדיר מה הציבור מבקש לעודד

גרבר מצדיק קביעת מטרות תמיכה המשקפות את ערכי המדינה. מכאן שהשאלה אינה רק אם יצירה מותרת, אלא אם היא מתאימה לתוכנית התמיכות המסוימת.

אהרן גרבר, חופש הביטוי וניטראליות ↗
02

לשמור על החירות גם כשלא נותנים מענק

העמדה במאמר על תקצוב התרבות מפרידה בין הימנעות מתמיכה ביצירה הפוגעת במדינה ובסמליה לבין איסור על הצגתה במימון פרטי. הבדל זה הוא לב המדיניות המוצעת.

אהרן גרבר, המתקפה על מירי רגב לא קשורה לחופש הביטוי ↗
03

להחליף חובת השקעה בקרן תחרותית

ליצירה אודיו־ויזואלית מציע מחקר 2024 חבילות סבסוד במכרז: הזוכים מוסיפים כסף משלהם, מוגבלים במספר החבילות, ומשיבים תמיכה אם לא הפיקו ושידרו בזמן. ההצעה מוציאה מתמיכה תוכן אנטי־ציוני, גזעני או שולל ישראל יהודית ודמוקרטית.

קליין וטלייסניק, רגולציית השידור המסחרי (2024) ↗
04

להחיל את אותו כלל על מחנות שונים

במאמר דמוקרטיה למחצה מדגיש גרבר שכללי מימון צריכים להיקבע בלי תלות בשאלה אם הגוף הנתמך הוא מכינה דתית או תיאטרון בעל קו פוליטי אחר. זהו מבחן לעקביות הכלל, גם כשערכיו אינם ניטרליים.

אהרן גרבר, דמוקרטיה למחצה ↗
דוגמה לשיחה

ממצאים שכדאי להכיר

במודל ההפקות, תמיכה של 10 מיליון ש״ח יכולה להצטרף להשקעת זוכה של 20 מיליון, ולממן יצירה ב־30 מיליון. אלה מספרי המחשה של המחברים, לא תקציב מאושר או אומדן חיסכון.

קליין וטלייסניק, רגולציית השידור המסחרי (2024) ↗
על המקורות וההקשר

המקורות מבחינים בין בחירת תכלית ציבורית למימון לבין כללי השוויון בין מבקשי התמיכה. פרטי המבחנים נבחנים לפי תחום התמיכה והמסגרת החוקית.

בודקים במקור

לקריאה ולהעמקה

כל המקורות בתחום ←