איך תאזנו בין הכנסת, הממשלה ובתי המשפט?

מה עומד על הפרק?

האבחנה של קהלת היא שהאיזון בין הרשויות נפגע כאשר מחלוקות מדיניות עוברות להכרעת משפטנים בלי מקור סמכות ברור. חוקרי קהלת ממליצים: להגדיר את גבולות ההתערבות בחקיקה, להשיב תנאי סף לעתירות ולשמור על ביקורת שיפוטית על חוקיות פעולות השלטון. כוחו של בית המשפט צריך להיות מוגדר, כשם שכוחה של הממשלה צריך להיות מוגדר.

במאמרו על שוויון פוליטי, אהרן גרבר מבחין בין ביקורת המוודאת שהשלטון פועל כחוק לבין הכרעה בשאלת המדיניות הרצויה. שני מחקרים מראים כיצד ההבחנה הזאת הופכת למנגנונים: מחקר זכות העמידה עוסק בשאלה מי רשאי לפתוח הליך ציבורי, והמחקר על מנהג חוקתי עוסק בשאלה מה יכול להיחשב מקור משפטי מחייב. זו אינה רק קריאה כללית לריסון. מוצעות הגבלות על הכניסה להליך ועל המקורות שמהם נגזרים כללים מוסדיים, כדי להשאיר הכרעות מדיניות בידי מי שאפשר להחליפם בבחירות.