המשפט הבינלאומי הפך למסגרת הדיון המרכזית בוויכוחים על מדינת ישראל ומלחמותיה בעידן שאחרי השביעי באוקטובר. עובדה זו העלתה את קרנם ומידת השפעתם של מומחים (לכאורה) למשפט, בדומה להעצמתם של מומחי בריאות ציבור בתקופת הקורונה. מכיוון שרוב הציבור אינם משפטנים – שלא לומר מומחים למשפט בינלאומי – קשה להדוף טענות שמוצגות כקונצנזוס של המומחים.
אולם, האקדמיה של המשפט הבינלאומי הציבורי התמזגה לחלוטין עם אקטיביזם אנטי-ישראלי. בעוד היא זונחת סטנדרטים של הקפדה וביסוס ראיות, היא מאמצת גורמים פוליטיים רדיקליים. הפוליטיזציה הזו האמירה לשיא חדש כשוועדת חקירה של האו"ם האשימה את ישראל ב"רצח-עם" – תוך עיוות המשפט הבינלאומי במידה כזו שזכותה של ישראל להגנה עצמית הוגדרה מחדש כפשע.
אותו הלך מחשבה נראה בבירור גם בשבוע שעבר, בכנס השנתי היוקרתי של האגודה האירופית למשפט בינלאומי (European Society for International Law (ESIL)) – האגודה האקדמית- מקצועית הרצינית ביותר בתחום המשפט הבינלאומי. זוהי דוגמה בולטת במיוחד לפוליטיזציה העמוקה שעברה הדיסציפלינה, בדיוק משום שה-ESIL נהנית מיוקרה רבה כל כך.
אחד ממושבי הכנס, שהתקיים באוניברסיטה החופשית של ברלין, אירח כדוברת הראשית את פרנצ'סקה אלבנזה, הדווחית המיוחדת של האו"ם בשטחים הפלסטיניים.
אלבנזה אינה אקדמאית. היא נתונה תחת סנקציות של מחלקת המדינה של ארצות הברית בגין קידום לוחמה פוליטית וכלכלית נגד בכירים וחברות ישראליים ואמריקנים. היא הגנה על חמאס בתור "ארגון פוליטי", הטילה ספק באלימות המינית שהתחוללה בתקיפות השביעי באוקטובר, צייצה מחדש השוואות בין נתניהו להיטלר והייתה המושא של חקירה פנימית באו"ם בשל האשמות שקבוצות לובי פרו-פלסטיניות מימנו חלק מנסיעותיה.
ההרצאה שלה התמקדה בהאשמת ישראל בביצוע "רצח-עם", אותו הציגה כעובדה מוגמרת. אף לא דובר אחד בפאנל – ולמעשה גם לא איש מהקהל – הקשה על המסגור שלה, אף על פי שדמוקרטיות מובילות דחו בתקיפות את ההאשמה הזו, מארצות הברית ועד, לאחרונה, בריטניה. למרות שהפאנל שלה היה אירוע צדדי של הכנס, ESIL הגנה בפומבי על השתתפותה כחלק מ"דיון אקדמי על שאלות קשות ודחופות במשפט הבינלאומי". אלא שבפאנל לא היה מי שהביע פרספקטיבה אחרת ממנה או הטיל ספק בהנחותיה. למעשה, לא היה משקל נגד מאיש בקהל – עדות לתיבת התהודה ש"המשפט הבינלאומי" הפך להיות.
לאחרונה התפרסם מכתב ציבורי המגיע למסקנה שישראל לא מבצעת רצח-עם בשום צורה, עליו חתמו מעל חמש מאות משפטנים, היסטוריונים ומומחים אחרים. כאשר ה- ESIL בוחרת להדיר את הקולות האלה בו בזמן שהיא מעניקה מקום של כבוד לפעילה פוליטית נגד ישראל, היא שולחת מסר ברור לחוקרים צעירים שמעוניינים לבנות קריירה בתחום תחרותי מאוד: אל תגנו על מדינת ישראל, תהיה האמת אשר תהיה, אם ברצונכם להיות מוזמנים לכנסים, לפרסם את עבודתכם או לזכות במשרה.
חבר בפאנל של אלבנזה, האדריכל אייל וייצמן, הצביע על ההרס של בתי חולים בעזה כראיה לכוונתה של ישראל לבצע רצח-עם של פלסטינים. אלא שעל פי הדין הבינלאומי, בתי חולים מאבדים את ההגנה האזרחית שהם זכאים לה בכל עת שהם משמשים למטרה צבאית – נקודה שאיש בכנס הזה של משפט בינלאומי לא חשב להעלות. יש ראיות למכביר לניצול של חמאס את בתי החולים בעזה, כשבית חולים שיפא משמש מפקדה של ארגון הטרור. החטופות המשוחררות ירדן רומן-גת ומיה שם סיפרו שהוסתרו במתקנים הרפואיים בתוך בית החולים ומתחתיו כשהיו בשבי.
באופן דומה, אלבנזה גינתה את הרס המסגדים והאוניברסיטאות כ"חוסר כבוד לדין הבינלאומי", אף על פי שגם הם נחשבים מטרה לגיטימית כשהם משמשים למטרות צבאיות, כפי שנהגו בהם ארצות הברית ובריטניה בעיראק. אלבנזה טענה שלא עומדת לישראל הזכות להגנה עצמית הקבועה בסעיף 51 למגילת האו"ם. היא התייחסה לישראל כאל "הכוח הכובש בפלסטין ההיסטורית" תוך דחייה מפורשת של זכותה של המדינה היהודית להתקיים בגבולות כלשהן, וכינתה בלעג את צה"ל "כוחות הכיבוש הישראלי".
הנתונים של מנין ההרוגים הפלסטיני מנופחים באופן גס ואחר מצוטטים ללא סייג כעדות לרצח-עם. אלבנזה קבעה ש:"85% ממקרי המוות אינם קשורים לחמאס"; מצג שווא של הדיווחים על פיהם ישראל הצליחה לזהות 15% מההרוגים בשמם כחברי חמאס. דיני המלחמה אינם דורשים שצבא יכיר את שמות הלוחמים בהם הוא נלחם. צה"ל למעשה דיווח על הרג של בין 17,000 ל-20,000 לוחמי חמאס, עדות לכך שחלק משמעותי של ההרוגים, ייתכן שקרוב ל-50%, הם מטרות צבאיות – בהתבסס על סך מנין ההרוגים המדווח נכון לאמצע 2025 של מעל 40,000 .
בניגוד למעמד של ESIL כארגון שהוא כביכול שקול וא-פוליטי, הדוברים שיבחו קבוצות ופעולות בלתי חוקיות. ויצמן הזכיר את "שותפיו" אל-חאק, PCHR ואל-מיזאן. בשנת 2021 משרד הביטחון הישראלי הכריז על אל-חאק כארגון טרור הפועל בשירות החזית העממית לשחרור פלסטין. בתחילת ספטמבר, ארצות הברית הטילה סנקציות על אל-חאק, PCHR ואל-מיזאן. ויצמן גם שיבח את הפריצה וההשחתה של משרדי אלביט שביצעו פעילי הארגון "Palestine Action". הממשלה הבריטית הוציאה את הארגון מחוץ לחוק בחודש יולי, כשהיא קובעת שהוא "אינו בגדר ארגון לא אלים" ויש לו היסטוריה של "גרימת נזק פלילי בלתי מקובל".
דוגמה נוספת לדוגמטיות של המשפט הבינלאומי בעת הזו היא שאגודת ESIL לא רק אימצה את אלבנזה אל חיקה, אלא גם ארגנה פאנל נפרד בנושא "הלחץ על החופש האקדמי" בעקבות דיכוי כביכול של עמדות פרו-פלסטיניות, דבר שמערער את "התנאים לשיח חסון על המשפט הבינלאומי". האקדמיה מתמקדת בבחינה ואתגר של הנחות, אלא שבאירוע של ESIL בברלין לא היה לכך זכר. אין כאן מחקר ולמידה, אלא אקטיביזם המתחזה למומחיות – ולמרבה הצער, הוא חלחל לחלק גדול מהתחום.
המאמר פורסם לראשונה בג'ואיש כרוניקל
