- אין ספק שהשר קיש צודק באומרו שהמלחמה השפיעה. עם זאת צריך לזכור כמה נקודות – ראשית בתי ספר מפונים מהצפון ומהעוטף הוחרגו מהמבחן. גם שאר תלמידי ישראל הושפעו כמובן מהמלחמה, מביטולי ימי לימודים, מגיוסי מורים ומהסחת הדעת הכוללת שמביאה איתה המלחמה. עם זאת, לא מדובר בגזירת גורל. מערכות אזרחיות אחרות הצליחו להתמודד עם מצבי חירום באופן טוב יותר ולמזער נזקים. מערכת החינוך שלנו הראתה כי גם במשבר הקורונה שפקד את כל העולם, תלמידי ישראל הידרדרו יותר מאשר ברוב המדינות האחרות.
- זה נכון לשגרה אבל מתחזק במצבי חירום – מערכת מבוזרת עם קבלת החלטות בשטח מתפקדת טוב יותר ופותרת קשיים מהר יותר ובאופן שמותאם לאתגרים המקומיים. מערכת קשיחה שמתפקדת כמו נושאת מטוסים פשוט קורסת בזמני חירום.
- בהמשך לסעיף הקודם – המערכת מדרדרת לא רק בקדנציה האחרונה אלא ממשיכה הדרדרות קודמת. המנהלים מדווחים, ולא בפעם הראשונה, שחסרים מורים ושאיכות המורים הקיימים איננה טובה מספיק. 50% מהמנהלים (לעומת 39% ב-OECD) מדווחים על מחסור, אבל הנתון הבולט יותר הוא ש-47% מהמורים לא מתאימים או אינם בעלי הכשרה מספקת (לעומת 25% ב-OECD בלבד). ביחס למדינות אחרות המנהלים כאן נעדרים אוטונומיה לקבוע שכר התחלתי או להעלות שכר, וזה כמובן משפיע על היכולת לגייס מורים למקצועות מסוימים.
- נתון שלכאורה סותר את הדיווח האחרון הוא שגם בשנים האחרונות יחס תלמידים למורה בישראל ירד ביחס למדינות אחרות, כך שלמרות שהכיתות שלנו גדולות יותר (30 תלמידים לעומת 26 בממוצע) יש בישראל רק 9.5 תלמידים למורה לעומת 12.7 בממוצע ה-OECD! ירידה של 1.4 תלמידים למורה ביחס ל-2022. כלומר נוספים הרבה מורים למערכת אבל לא באיכות הנדרשת ולא למקצועות החסרים. זהו סימן מובהק לכשל מדינתי ממדרגה ראשונה שנובע מהריכוזיות, מהסכם השכר האחיד ומהמשקל הגבוה של הוותק בקביעת השכר על פני האיכות והביקוש בשטח.
- משבר כוח ההוראה לא ייפתר באמצעות זריקת תקציבים נוספת למערכת ולא באמצעות העלאת שכר אחידה לכל מורי ישראל כמו בהסכמי שכר קודמים. כל ניהול כוח האדם חיי לרדת לשטח – לבתי הספר עצמם, לרשויות חזקות, לרשתות חינוך שצריכות להיכנס גם לבתי הספר היסודיים, וכל מלאכת הגיוס, קביעת השכר והפיטורים צריכה להיות בסמכות של המנהלים (של בתיה"ס והרשתות) ואגפי החינוך המקומיים. השכר צריך להיות מותאם למחסורים המקומיים, למקצועות החסרים ולתפקידים המשמעותיים. כל מבנה ההעסקה כיום הוא מיטת סדום שנכפית על המערכת ומדרדרת אותה אל פי תהום. אחרי שההעסקה תבוזר, אולי נגלה פתאום שבכלל יש עודף גדול של מורים במערכת – מורים שחלקם אינם נצרכים ואינם מועילים אבל עולים לנו המון.
- מערכת שלא מודדת את עצמה, לא משקפת הישגים של תלמידים להוריהם, ולא הישגים של בתי ספר לציבור הרחב, לא מנהלת תהליכי שיפור בעקבות מדדים פנימיים ומבטלת מבחנים השוואתיים על ימין ועל שמאל, לא צריכה להתפלא כאשר מבחנים בינלאומיים חושפים הדרדרות. אין אף תהליך שיפור שלא יהיה מותנה קודם כל בכלי בקרה ושקיפות מערכתית.
- נקודת אור לסיום – הבנות החרדיות שוב מפגינות הישגים טובים יחסית, מה שמראה ששליטת משרד החינוך ופיקוחו הם לא הגורם החשוב ביותר, ושניתן להגיע להישגים טובים יותר גם במסגרות פרטיות. לו רק ההישיגם האלה יועתקו גם לבנים החרדיים בקרוב. אנחנו לא רוצים לקבוע מסמרות, אבל ייתכן שיש קשר בין החשיפה הגבוהה של תלמידים, בעולם בכלל ובישראל עוד יותר, לסמארטפונים ולרשתות חברתיות גם בשעות הלימודים וגם אחריהם, ובין הדרדרות ביכולת לבצע משימות ארוכות שדורשות קשב וריכוז. ייתכן שהתלמידות החרדיות שפחות חשופות לכך מצליחות להימנע מההשפעות השליליות. אבל זו רק השערה שדורשת אישוש. בכל מקרה ה-OECD שבוחן את ההידרדרות שקיימת בכלל מדינות הארגון כבר מצביע על הסוגיה הזו כאחת החשובות ביותר לבדיקה ולמחקר.
