על הליקויים המשפטיים והראייתיים שבאמצעים המגבילים של האיחוד האירופי נגד גורמי החברה האזרחית ביהודה ושומרון
- מטרת המזכר הנוכחי
בין אפריל 2024 למאי 2026, אימצה המועצה שלושה סבבים עוקבים של רישומים במסגרת משטר הסנקציות הגלובלי לזכויות אדם, שכללו פרטים וגופים ישראליים הפועלים ביהודה ושומרון.[1] שני הסבבים הראשונים כללו מתיישבים בודדים, שזוהו כאחראים למעשי אלימות.[2] הסבב השלישי, שאומץ ב־28 במאי, מסמן שינוי מהותי: לראשונה, המועצה כללה ברשימה ארגון לא־ממשלתי ישראלי, תנועת רגבים, ואת מנכ"ל הארגון מאיר דויטש, בנימוק המוצהר שהם "נוקטים הליכים משפטיים" בפני בתי המשפט בישראל.[3]
מזכר זה עוסק בשאלה אחת בלבד: האם הרישומים עומדים בתנאי הסף שבית הדין האירופי לצדק דורש בכל אמצעי מגביל הפועל כסנקציה אישית מאז פסק הדין קאדי (Kadi).[4] המזכר אינו מבקש לפתוח מחדש את הדיון לגבי עמדתו הפוליטית הרחבה יותר של האיחוד האירופי ביחס לסכסוך. הוא אינו מערער על עצם העיקרון של משטר הסנקציות האוטונומי. טענתו, המבוססת על הצהרת ההנמקה שהתפרסמה בציבור, היא שחלק מהרישומים, ובמיוחד זו של תנועת רגבים, אינם עומדים באותן דרישות. הטיעון מוצג בארבעה חלקים נוספים: אמת המידה על פי הפסיקה (II), התשתית הראייתית עליה מבוססים הרישומים (III), האסימטריה ביישום החלטה 2020/1999 (CFSP) (IV) והשאלה הייחודית המתעוררת בעקבות הכללת תנועת רגבים ברשימה (V).
- אמות המידה החלות על פי הפסיקה
מאז שנת 2008, נקבע בבית הדין האירופי לצדק שזכויות היסוד מהוות חלק מהתשתית של הסדר המשפטי של האיחוד, וכי על כל אמצעי שהאיחוד נוקט לעמוד בדרישות הנובעות מהן.[5] מהפסיקה של קאדי נגזרות שלוש דרישות מרכזיות.
ראשית, על הנימוקים להכללת אדם או גוף ברשימת הסנקציות להיות אישיים, ספציפיים וקונקרטיים; אין די בהפניה כללית לקטגוריה או למעמד מסוים. שנית, על המועצה להוכיח כי אותם נימוקים מבוססים היטב על "תשתית עובדתית מוצקה דיה" – תנאי סף של הוכחה מהותית ולא הנמקה פורמלית לבדה, שמסוגלת לעמוד בביקורת שיפוטית.[6] שלישית, יש לכבד לאורך כל ההליך את זכויותיו הדיוניות של האדם או הגוף הרשומים, ובהן הזכות להישמע, הזכות לעיין בחומר הרלוונטי, והזכות לסעד משפטי אפקטיבי.[7] יש לבחון את ההכללות ברשימות הסנקציות בשנים 2024– 2026 לאור שלוש אמות המידה הללו.
- התשתית הראייתית לרישומי "אלימות מתנחלים"
הצהרות הנימוקים המסופחות לשלוש התקנות המיישמות לא מפרטות מהם החומרים עליהם הסתמכה המועצה, אולם הן תואמות אחד לאחד לקטגוריות בהם משתמש משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש (United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs in the occupied Palestinian territory – OCHA-oPT ). בחינה של מקור זה מגלה בעיה מתודולוגית בעלת משקל משמעותי.
OCHA-oPT מגדיר את יעדיו בזירה הפלסטינית באופן שונה מהצורה שבה הוא מגדיר את פעילותו במקומות אחרים. בעוד שבסוריה מטרת המשרד מתוארת כמתן "סיוע מציל חיים", בתימן כ"סיוע למיליוני תימנים חסרי כל להתגבר על רעב", וברפובליקה המרכז־אפריקאית כ"הצלת חיים", בגדה המערבית מטרתו מנוסחת כהבטחה ש"בעלי החובות והאחריות (duty-bearers) יישאו יותר ויותר באחריות למעשיהם".[8] זוהי לשון פוליטית – משפטית, לא של תיאום הומניטרי. הנקודה אינה תיאורטית גרידא: נתונים שמפיק ארגון שהפך את קידום האחריות של צד אחד לסכסוך ליעד אופרטיבי מרכזי אינם יכולים, ללא אימות נוסף, להיחשב ראיה ניטרלית בעיני מוסד של האיחוד האירופי המפעיל סמכות מעין־שיפוטית מכוח סעיף 215 לאמנת תפקוד האיחוד האירופי (TFEU).
גם מערכת הסיווג של OCHA-oPT מעוררת קשיים. על פי המתודולוגיה של המשרד עצמו, הקטגוריה של "תקריות בהן מעורבים מתיישבים ישראלים" כוללת פלסטינים שנהרגו או נפצעו במהלך ביצוע התקפות שהם עצמם יזמו נגד ישראלים.[9] למשל: ב־17 במרץ 2023, נפתחה אש לעבר זוג ישראלים סמוך לכפר חווארה. הבעל, שהיה בעברו נחת אמריקני, השיב אש ונטרל את התוקף. ב־20 ביוני 2023, נרצחו ארבעה ישראלים מירי במסעדה סמוך לעלי; המחבל הפלסטיני נהרג בידי חייל שלא היה אז בתפקיד. בשני המקרים הללו מופיע התוקף הפלסטיני בטבלאות הנפגעים של OCHA-oPT תחת הכותרת "תקריות הקשורות למתנחלים" (settler-related incidents).[10] קורא המעיין רק בנתונים המצטברים אינו יכול ללמוד מהם על נסיבות האירועים או לזהות את העובדות שבבסיסם.
תחקירים עיתונאיים, שהתבססו על תכתובות פנימיות של מתאם הביטחון האמריקני (US Security Coordinator), תיעדו כי הדוחות שהועברו לקונגרס האמריקני, ואשר עליהם התבסס הגל הראשון של הסנקציות האמריקניות נגד אלימות מתיישבים, הסתמכו ללא אימות עצמאי על נתונים שסיפק OCHA-oPT ומספר מצומצם של ארגונים פלסטיניים וישראליים לקידום מטרות ציבוריות.[11] המועצה האירופית לא הפנתה לאף הליך ראייתי עצמאי בעת שאימצה את החלטה (CFSP) 2024/1175; וכך גם ברישומים המאוחרים יותר.
לפי פרסומי הארגון עצמו, אשכול ההגנה (Protection Cluster) של OCHA-oPT, קבוצת העבודה המפיקה את הנתונים עליהם מבוססות הקטגוריות של "אלימות מתנחלים", מורכב מארבעה עשר ארגונים לא ממשלתיים. שלושה מהם – אדאמיר (Addameer), אל־חק (Al-Haq) ו־Defense for Children International – Palestine – הוכרזו באוקטובר 2021 על ידי שר הביטחון הישראלי ארגוני טרור, המזוהים עם החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP).[12] בנוסף, תכנית המענה ההומניטרי (Humanitarian Response Plan) שפרסם OCHA-oPT בינואר 2023 כוללת בין הארגונים השותפים את איגוד ועדות העבודה החקלאית (Union of Agricultural Work Committees – UAWC), שמימונו מהולנד הוקפא בינואר 2022, אחרי שהתגלו ממצאים שתיעדו קשרים בין בכירים בארגון לבין חוליית הטרור שביצעה את הרצח של רינה שנרב[13] בשנת 2019; וכן את ארגון וורלד ויז'ן (World Vision), שמנהלו האזורי ברצועת עזה הורשע ביוני 2022 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בהעברת כספים לחמאס.[14]
מזכר זה אינו נוקט כאן עמדה באשר לצדקתן המהותית של ההכרזות הישראליות, אלא מצביע על כך שעצם קיומו של ויכוח משמעותי סביב הזיקות והקשרים הנטענים היה צריך, לכל הפחות, להוביל את המועצה לרמת בדיקה ראייתית מחמירה ולא מקלה יותר, בטרם הסתמכה על נתונים שמקורם בגופים אלה.
- שאלת האסימטריה ביישום החלטה 1999/2020 (CFSP)
החלטה (CFSP) 2020/1999 מונה בין המעשים המצדיקים הטלת סנקציות עינויים וצורות אחרות של יחס בלתי אנושי, הרג ללא משפט, מעצרים שרירותיים, והפרות של זכויות יסוד שהן "נרחבות, שיטתיות או חמורות בדרך אחרת". על פי לשונה של ההחלטה, תחולתו אינה תלויה בזהות מבצע ההפרה.
הרשות הפלסטינית, במסגרת חוק האסירים והמשוחררים מס' 14 לשנת 2004, ובצירוף החלטות ממשלה מס' 23 משנת 2010 ומס' 19 משנת 2013, מפעילה מנגנון קצבאות חודשיות המוענקות למי שהורשעו בבתי משפט ישראליים בעבירות טרור, וכן לבני משפחותיהם של מי שנהרגו במהלך ביצוע מעשי טרור. גובה התשלום נקבע בהתאם לאורך תקופת המאסר: ככל שהעונש חמור וממושך יותר, כך גדל התשלום החודשי.[15] הרפורמה עליה הכריזה הרשות הפלסטינית בפברואר 2025, אותה הציגה כהסבת המנגנון למערכת רווחה שמבוססת על צורך כלכלי, לא הביאה להפחתה בסכום הכולל שמשולם במסגרתו. על פי נתוני ממשלת ישראל, היקף התשלומים בשנת 2025 עמד על כ־214 מיליון דולר; עליה מ־144 מיליון דולר בשנת 2024.[16] יו"ר הרשות הפלסטינית התייחס בפומבי למתקפת השבעה באוקטובר 2023, בה נרצחו כ־1,200 בני אדם ונחטפו כ־240 נוספים, כאל אירוע ש"זעזע את יסודות הישות הישראלית", ולא חזר בו מאמירה זו.[17]
הפער ביחס הנצפה בפועל אינו עניין של העדפות מדיניות; מדובר בשאלה של עקביות פנימית ביישום מנגנון שנועד, על פי מנסחיו, לפעול ללא תלות בזהות מבצע ההפרה. יתרה מכך, חוסר האיזון אינו מתבטא רק במישור המהותי אלא גם במישור הראייתי. המעשים המיוחסים לבעלי תפקידים מוכרים ברשות הפלסטינית מתועדים בתקציבים הרשמיים שמפרסמת הרשות עצמה ובאמצעי התקשורת שבבעלותה או בשליטתה. לעומת זאת, המעשים המיוחסים לישראלים שנכללו ברשימת הסנקציות נשענים, במידה רבה, על נתונים מצטברים שמקורם בגוף שנדון לעיל בחלק III.[18] למיטב ידיעתנו, אף אחד מאותם ישראלים רשומים לא הועמד לדין על ידי הפרקליטות הישראלית, ואף אחד מהם לא הורשע על ידי ערכאה מוסמכת. מצב דברים זה הופך למעשה את סדר הראיות על פניו ביחס לאמת המידה שנקבעה בפסק דין קאדי II (Kadi II).
- הרישום של תנועת רגבים וזכות הגישה לערכאות
ביום ה-28 במאי 2026, אימצה המועצה את התקנה המיישמת (EU) 2026/1177, במסגרתה נרשמו הארגון הלא ממשלתי תנועת רגבים והמנכ"ל שלה מאיר דויטש. הצהרת הנימוקים שפרסמה המזכירות הכללית של המועצה למקרה הזה חד משמעית: תנועת רגבים והעומד בראשה נכללו בגין "פעילות למען הרס נכסים פלסטיניים, במטרה להרחיב את השליטה הישראלית בגדה המערבית כולה, ונקיטת הליכים משפטיים למען מטרה זו".[19] על פניו, ההצהרה של המועצה עצמה מסווגת את הפנייה לערכאות לאומיות כמרכיב מהותי בהתנהגות שבגינה הוטלה הסנקציה: לא כתנאי מחמיר; לא כצורת התנהגות, אלא כאחת העילות האופרטיביות להכללה ברשימה. מדובר בצעד חסר תקדים בהיסטוריה המשפטית של האמצעים המגבילים של האיחוד האירופי.
סעיף 47 לאמנת זכויות היסוד של האיחוד האירופי, יחד עם סעיף 19(1) לאמנת האיחוד האירופי (TEU), מעגן את הזכות לסעד משפטי אפקטיבי. מאז פסק הדין גולדר נגד בריטניה (Golder v United Kingdom) בשנת 1975, בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע שהגישה לערכאות היא מרכיב יסודי של הזכות להליך הוגן מכוח סעיף 6 לאמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR). אמנם זכות זו אינה מוחלטת, אך אין להטיל עליה מגבלות הפוגעות בליבתה או מרוקנות אותה מתוכן.[20]
כעניין שבעובדה, פעילותה של תנועת רגבים מורכבת מהגשת עתירות הדורשות לאכוף את דיני התכנון והבנייה ביחס לבנייה בלתי מורשית לבית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל – ערכאה שעצמאותה, נכון למועד זה, אינה נתונה לערעור או לאתגר רשמי מצד מוסדות האיחוד האירופי. בג"ץ דן בכל עתירה לגופה, מקבל עתירות כאשר הוא קובע שרשויות התכנון פעלו בניגוד לדין, ודוחה אותן כאשר הוא סבור שלא נפל פגם בהתנהלותן.[21] תנועת רגבים מגישה עתירות הן נגד בנייה פלסטינית בלתי חוקית והן נגד בנייה ישראלית בלתי חוקית – עובדה שאינה זוכה בדרך כלל לסיקור ציבורי נרחב. באופן מהותי, המועצה הטילה סנקציה בגין עצם הפנייה לבית משפט עצמאי בבקשה לאכוף את הדין החל בשטח הנתון לסמכותו.
עילת הליטיגציה לא עומדת לבדה. המועצה מסתמכת גם על הטענה שתנועת רגבים והעומדים בראשה פועלים למען הריסת נכסים פלסטיניים.[22] אולם נימוק זה מוקשה באותה מידה. פנייה לרשות ציבורית באמצעים חוקיים, תוך דרישה לאכוף את החוק הקיים, אינה חריגה מן החיים הדמוקרטיים – במסגרת הסדר החוקתי של האיחוד האירופי עצמו היא מוכרת כאחת מצורות הפעולה הלגיטימיות והמוכרות. סעיף 11 ל-TEU מחייב את מוסדות האיחוד עצמם לאפשר לארגוני ייצוג להשמיע את עמדותיהם, ולקיים דיאלוג פתוח וסדיר עם החברה האזרחית.[23] חופש הביטוי וחופש ההתאגדות, המחייבים מוסדות אלה בעת הפעלת סמכויותיהם, מגנים על פעילות זו כעניין של זכות יסוד.[24] בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע לאורך השנים כי ארגונים לא ממשלתיים, לא פחות מכלי תקשורת, ממלאים תפקיד של "כלב שמירה ציבורי" (public watchdog), ועל כן נהנים מההגנה של סעיף 10 ל- ECHR.[25]
ארגון שאוסף נתונים על בנייה בלתי מורשית ופונה לרשויות המוסמכות בדרישה לאכוף את דיני התכנון והבנייה עוסק בפעילות שהאיחוד האירופי, בכל הקשר אחר, רואה כמהות הרגילה של חברה אזרחית פעילה. הדוגמה הקונקרטית היחידה בהצהרת ההנמקה של המועצה לתמיכה בטענה זו היא מקרה בו תנועת רגבים ביקשה לאכוף צו הריסה נגד מבנה שנבנה ללא היתר – מבנה שמומן על ידי האיחוד האירופי עצמו.[26] השאלה המשפטית לגופו של מקרה ספציפי זה נתונה להכרעת בית המשפט הדן בהליך, ולא להכרעת המועצה.
יש לומר מילה גם על התיאור של מסגרת המשטר. הודעות המועצה מציגות את האמצעים המגבילים כמענה לאלימות מתנחלים קיצוניים.[27] ההתנהגות המיוחסת לתנועת רגבים היא בדיוק ההיפך מאלימות מעין זו. עתירה לבית משפט והשמעת טענות בפני הרשויות המוסמכות הן הן האמצעים למימוש טענה בלי לפנות לאלימות; הן הפוכות להתנהגות שלוקחת את החוק לידיים, בה המשטר נועד להיאבק. הרישום הזה אינו הראשון שחורג מעבר להבנה המקובלת של אלימות. ביולי 2024 אותו משטר כלל ברשימת הסנקציות את ארגון צו 9 על רקע חסימת שיירות הומניטריות, התנהגות שהמועצה תיארה כמחאה אלימה והשמדת ציוד הומניטרי.[28] הכללה זו, יהיה אשר יהיה טיבה, עסקה במעשים מסדר אחר לגמרי מהמעשים עבורם נוסד מלכתחילה משטר הסנקציות הגלובלי לזכויות אדם, כלומר – השמדת עם, פשעים נגד האנושות, עינויים, הרג ללא משפט ומעצרים שרירותיים.[29] בעצם הרישום של תנועת רגבים, משטר שמטרתו המוצהרת היא הגנה על אזרחים מאלימות, מסיר את הגנתו דווקא מהתנהגות שהיא בהגדרה אינה אלימה: הגשת תביעה בפני שופט. יש כאן היפוך של התמריץ עבורו נוצר שלטון החוק.
אנו מודעים לכך שטיעון זה עשוי להיראות רחוק מן החשש המקורי שהנחה את קובעי המדיניות באירופה בעת שהרחיבו את החלת החלטה (CFSP) 2020/1999 לזירת יהודה ושומרון: הגנה על אזרחים פלסטינים מפני מעשי אלימות. חשש זה לגיטימי, ואין בדברים שלעיל כדי להטיל בו ספק. אולם המכשיר שנבחר כדי לתת מענה לאותו חשש הורחב, בתוך עשרים ושישה חודשים בלבד, מהטלת סנקציות על מבצעי אלימות יחידים (אפריל 2024), למאחזים שהוגדרו כמוקדי אלימות (יולי 2024), ועד להטלת סנקציות על ארגון חברה אזרחית העוסק בפעילות משפטית ועתירות לבתי משפט (מאי 2026). מסלול הסלמה זה כשלעצמו מלמד על הבעיה העקרונית העומדת במרכז הדיון. מהו העיקרון, שניתן להגדיר מראש ולהחיל באופן שווה על כל המקרים הדומים, לפיו יש להבחין בין פעילות ציבורית המוגנת במסגרת משטר דמוקרטי לבין פעילות המצדיקה סנקציות? אם התשובה לשאלה זו היא תשובה אד־הוק, התלויה בקבילותן הפוליטית של הדעות המובעות, הרי שמשטר הסנקציות הופעל באופן שאיש ממנסחיו לא התכוון אליו, ושאף אחת מן הערכאות השיפוטיות שפירשו אותו לא אישרה[30]. התקדים שנוצר אינו נוגע לישראל בלבד. ארגוני סביבה העותרים לבתי משפט נגד מתקנים תעשייתיים, ארגוני משלמי מסים התוקפים הטבות מנהליות, או גופים שנאבקים בשחיתות ומגישים תלונות פליליות פרטיות עוסקים כולם בפעילות הדומה מבחינה מבנית לזו של תנועת רגבים.
למקבלי ההחלטות באירופה, יהיו עמדותיהם אשר יהיו ביחס לסכסוך הישראלי־פלסטיני, יש אינטרס מוסדי מובהק למנוע את התקבעותו של תקדים כזה.
- מסקנות והמלצות
המזכר הנוכחי אינו מבקש מהנמענים לחשוב מחדש על ההערכות הפוליטיות שמזינות את עמדת האיחוד האירופי בעניין הגדה המערבית מאז אוקטובר 2023. הוא מבקש מהם להחיל על זירה זו את אותן אמות המידה שהוא הטיל על עצמו בעת יצירת משטר הסנקציות הגלובלי לזכויות אדם, אותן בית הדין האירופי לצדק דורש בכל אמצעי מגביל פרטני מאז שנת 2008. על בסיס זה אנו טוענים: (i) הרישומים שאומצו על בסיס הנתונים של OCHA-oPT, בלי הליך ראייתי עצמאי, מסתמכים על בסיס עובדתי שהוא לכל הפחות מוטל בספק משמעותי; (ii) האסימטריה ביחס לאזרחים ישראלים שמעולם לא הורשעו באף עבירה לבין העדר כל רישום של בעלי תפקידים מוכרים ברשות הפלסטינית שהתנהגותם נופלת, על פניו, בתוך התחום המהותי של החלטה(CFSP) 2020/1999 מעוררת שאלה של עקביות, שאם תיוותר ללא מענה, תערער את אמינותו של המשטר; ו(iii) הרישום של תנועת רגבים ומאיר דויטש על רקע עילה מפורשת של נקיטת הליכים משפטיים בפני ערכאה לאומית עצמאית אינו עולה בקנה אחד עם סעיף 47 ל-CFR, עם סעיף 6 ל-ECHR ועם עיקרון החוקיות החל על אמצעים שאומצו תחת סעיף 215 ל-TFEU.
בכל הכבוד המתבקש, אנו מזמינים את הנמענים להעלות בפורומים המתאימים את שאלת התשתית העובדתית עליה התבססה המועצה בכל אחד מן המקרים הנדונים; לבחון האם התנהלותם של בעלי תפקידים מוכרים ברשות הפלסטינית מצדיקה הכללה ברשימות הסנקציות במסגרת אותו משטר משפטי; ובמיוחד, ולאור הדחיפות המיוחדת של העניין, לשקול מחדש את הכללתם של תנועת רגבים והמנכ"ל שלה מאיר דויטש ברשימת הסנקציות. המשך הותרת הרישום על כנו, בנוסח ובמתכונת שבו פורסם, יוצר תקדים אותו יש לאיחוד האירופי, כקהילת ערכים המבוססת על שלטון החוק, אינטרס ישיר ומובהק למנוע את התבססותו.
הגורמים שנכללו ברשימה שומרים לעצמם, כמובן, את הזכות להגיש עתירה לביטול ההחלטה בהתאם לסעיף 263, פסקה רביעית, ל- . TFEU אולם ביקורת שיפוטית על אמצעים מגבילים אינה יכולה ואינה אמורה להוות תחליף למשמעת המוסדית ולריסון העצמי שמוסדות האיחוד נדרשים להפעיל כבר בשלב אימוץ ההחלטה.
בכבוד,
עו"ד שרה שיאלום
פרופ' יוג'ין קונטורוביץ'
עו"ד אברהם שליו
[1] Council Decision (CFSP) 2020/1999 of 7 December 2020 concerning restrictive measures against serious human rights violations and abuses, OJ L 410 I, 7.12.2020, p. 13; Council Regulation (EU) 2020/1998 of the same date, OJ L 410 I, 7.12.2020, p. 1.
[2] Council Decision (CFSP) 2024/1175 and Council Implementing Regulation (EU) 2024/1172, both of 19 April 2024; Council Decision (CFSP) 2024/1967 and Council Implementing Regulation (EU) 2024/1960, both of 15 July 2024.
[3] Foreign Affairs Council, political agreement of 11 May 2026; Council Implementing Regulation (EU) 2026/1177 of 28 May 2026 implementing Regulation (EU) 2020/1998.. בין הפרטים הרשומים נכללים דניאלה וייס, מאיר דויטש (מנכ"ל רגבים) ואביחי סוויסה; בין הישויות הרשומות נמצאים תנועת נחלה, ארגון אמנה, עמותת רגבים וארגון השומר יו"ש.
[4] Article 21(1) TEU; Article 6(1) TEU read together with Articles 47 and 48 of the Charter of Fundamental Rights of the European Union (CFR). On the standard of judicial review applicable to CFSP listing decisions, see Court of Justice, Case C-72/15, Rosneft, judgment of 28 March 2017, ECLI:EU:C:2017:236, paras. 60–81 and 102–107.
[5] Court of Justice, Joined Cases C-402/05 P and C-415/05 P, Kadi and Al Barakaat International Foundation v Council and Commission, judgment of 3 September 2008, ECLI:EU:C:2008:461, paras. 326, 334–336.
[6] Court of Justice, Joined Cases C-584/10 P, C-593/10 P and C-595/10 P, Commission and Others v Kadi (Kadi II), judgment of 18 July 2013, ECLI:EU:C:2013:518, paras. 116–119 and 121–124, בקביעה שעל הרשות הרושמת "לבסס שההנמקה עליה הסתמכה נגד האדם מבוססת על יסוד תשתית עובדתית מוצקה דיה" (“establish that the reasons relied on against the person concerned are well founded” on the basis of “sufficiently solid factual basis”). ראו גם Case T-228/02, OMPI v Council, judgment of 12 December 2006, ECLI:EU:T:2006:384, paras. 138–141 and 173.
[7]Court of Justice, Case C-348/12 P, Council v Manufacturing Support & Procurement Kala Naft, judgment of 28 November 2013, ECLI:EU:C:2013:776.
[8] OCHA-oPT, Humanitarian Response Plan 2023, Strategic Objectives and Response Approach, January 2023, pp. 12 and 40. הניסוח של “duty-bearers are increasingly held to account” נעדר מתוכניות מדינה ברות השוואה עבור סוריה, ץימן, סומליה, אפגניסטן או ניגריה. ראו NGO Monitor, UN OCHA-oPT: Exploiting Humanitarianism to Advance Political Warfare, March 2021.
[9] OCHA-oPT, Data on Casualties, interactive dashboard, ochaopt.org/data/casualties.. הקטגוריה של: “incidents involving Israeli settlers” כוללת, ע"פ המתודולוגיה של המשרד עצמו, "פלסטינים שנהרגו או נפצעו במהלך תקיפות או תקיפות המיוחסות להם שביצעו נגד מתנחלים ישראליים" (Palestinians “killed or injured during attacks or alleged attacks they perpetrated against Israeli settlers”.).
[10] בעניין התקפת הירי בעלי ביוני 2023 ראו Reuters, “Palestinian gunmen kill four Israelis in West Bank”, 21 June 2023 ; בעניין האירוע בחווארה במרץ 2023, ראו Times of Israel, 21 March 2023.
[11] Liel Leibovitz, “The Fraudulent Case Against ‘Violent Settlers’”, Tablet Magazine, 2024.
[12] Israel Ministry of Defense, Counter Terrorism Order (Designation of a Terrorist Organization) (amendment), Yalkut HaPirsumim 9693, 21 October 2021, designating, inter alia, Addameer, Al-Haq and Defense for Children International – Palestine.
[13] OCHA-oPT, Humanitarian Response Plan 2023, list of participating organizations, p. 55.. בענייין הקפאת המימון מהולנד ל-UAWC בינואר 2022, ראו NGO Monitor, “Union of Agricultural Work Committees (UAWC)”.
[14] District Court of Beersheba, State of Israel v Mohammed Halabi, SCrimC 12074-08-16, judgment of 15 June 2022..
[15] Palestinian Authority, Law No. 14 of 2004 on Prisoners and Released Prisoners; Government Decisions Nos. 23 of 2010 and 19 of 2013.
[16] Taylor Force Act of 2018 (Pub. L. 115-141, Division S, Title X).. הנתון של 214 מיליון דולר דווח על ידי Israel Policy Forum, “Making the PA’s ‘Martyr’ and Prisoner Payments Reform Real”, February 2026.
[17] מחמוד עבאס, ראיון שפורסם ב- Al-Hayat Al-Jadida, ביוני 2025, בו תיאר את מתקפת השבעה באוקטובר כמה ש"זעזע את יסודות הישות הישראלית".
[18] FinCEN, Alert on Israeli Extremist Settler Violence Against Palestinians in the West Bank, FIN-2024-Alert001, 1 February 2024 (US Treasury alert structurally relying on OCHA-oPT data)..
[19] Council of the EU, Press Release, “Extremist Israeli settlers: EU lists four entities and three individuals”, 28 May 2026: Regavim and its leadership “lobby for the demolition of Palestinian property with the aim to expand the control of Israel to the whole West Bank and institute legal proceedings to that end”.
[20] European Court of Human Rights, Golder v United Kingdom, application no. 4451/70, judgment of 21 February 1975, Series A no. 18, paras. 35–36; Bellet v France, application no. 23805/94, judgment of 4 December 1995, paras. 36–38. In EU law: Article 47 CFR; Article 19(1) TEU; Court of Justice, Case C-64/16, Associação Sindical dos Juízes Portugueses, judgment of 27 February 2018, ECLI:EU:C:2018:117.
[21] ישראל, חוק יסוד: השפיטה – תשמ"ד- 1984, סעיפים 15(ג) ו(ד) המעניקים סמכות לבג"ץ על פעולות ומחדלים של הרשויות הציבוריות; HCJ 910/86 Ressler v Minister of Defence, (1988) 42(2) PD 441.
[22] ראו הערה 19 לעיל.
[23] Article 11(1) and (2) TEU.
[24] Articles 11 and 12 of the Charter of Fundamental Rights of the European Union; on the application of the Charter to the institutions of the Union, Article 51(1) CFR.
[25] European Court of Human Rights, Magyar Helsinki Bizottság v Hungary [GC], application no. 18030/11, judgment of 8 November 2016, on the public watchdog function of non-governmental organisations under Article 10 of the Convention..
[26] European External Action Service, statement of 28 May 2026, identifying the demolition of an EU-funded Palestinian primary school at Jubbet adh-Dhib, near Bethlehem, as an instance of the conduct relied upon; Council Implementing Regulation (EU) 2026/1177 of 28 May 2026.
[27] Council of the European Union, press release of 28 May 2026, “Extremist Israeli settlers: EU lists four entities and three individuals”; European Council conclusions of 26 June 2025.
[28] Council Implementing Regulation (EU) 2024/1960 of 15 July 2024, statement of reasons concerning Tzav 9 (regular blockage of humanitarian convoys; incidents at Kerem Shalom on 18 January 2024, at Tarqumiyah on 13 May 2024 and at Binyamin on 16 May 2024, characterised as violent protest and the destruction of relief supplies); Council of the European Union, press release of 15 July 2024.
[29] Article 1 of Council Decision (CFSP) 2020/1999 of 7 December 2020, setting out the acts that warrant designation under the Global Human Rights Sanctions Regime.
[30] Article 49 CFR (principle of legality); Article 7 ECHR. Article 215(3) TFEU requires that acts adopted thereunder “include necessary provisions on legal safeguards”. ראו Court of Justice, Case C-130/10, Parliament v Council, judgment of 19 July 2012, ECLI:EU:C:2012:472, paras. 75–85.
