בעוד ימים אחדים ייפתחו שערי בתי הספר. מאות אלפי תלמידים יצעדו לכיתות, פוליטיקאים יגזרו סרטים, מתמודדים לכנסת הבאה יכריזו על רפורמות קוסמטיות בלבד, והילדים שלנו שוב יצעדו לאותן כיתות, תחת מערכת כושלת. מתחת לחגיגיות המלווה כל ראשון לספטמבר, המציאות נותרה עגומה. ישראל ממשיכה לחזור על אותן שגיאות עבר, להזרים מיליארדי שקלים לצינור מחורר, ולצפות בירידה העקבית בהישגים במבחנים הבינלאומיים. להמשיך ולהתעדכן על מבחנים ארציים שמתבטלים הלא העדר מדידה ואי פרסום תוצאות הפכו לסגנון עבודה מקובל במשרד החינוך בעשור האחרון. שוב מערכת החינוך בישראל תוביל בצמרת העולמית בפערים חברתיים שהולכים ומעמיקים ותמשיך לנהל מערכת חינוך שבה נרמס עד עפר האתוס המשותף.
מדינת ישראל אינה סובלת מבעיה בתקציב חינוך. כמעט 100 מיליארד שקלים מוזרמים לחינוך. למעשה, שקל אחד מכל שבעה שקלים בתקציב המדינה – מופנה לחינוך. ישראל מובילה באחוז ההשקעה בחינוך מתוך התוצר בקרב מדינות ה-OECD, אך התשואה אפסית. הסיבה לכשל המערכתי אינה מחסור במשאבים, אלא "מחלת הריכוזיות" החונקת את המערכת. משרד החינוך ממשיך לנסות לנהל כ-70% מההחלטות הפדגוגיות והניהוליות ממטה אחד בירושלים. ניהול ריכוזי, כמו ניהול ריכוזי בתחומים אחרים, פשוט אינו עובד.
מנהלת בית ספר בישראל היא מנהלת ללא סמכות. מי שאמורה להיות המנהיגה הפדגוגית של בית הספר, נטולת סמכויות בסיסיות: אין לה יכולת לבחור את הצוות שלה, לגייס מורים מצטיינים ולתגמל אותם, או להפסיק את העסקתו של מורה שאינו מתאים. היא אינה מוסמכת לקבוע שיטה פדגוגית עצמאית, לבנות סולם משמעת ואפילו לא לגבש מערכת שעות בעצמה. מנהלת בית ספר בישראל כבולה בין תכתיבי המטה הריכוזי שיושב לו בירושלים לבין שומרי הסף של הסטטוס-קוו – ארגוני המורים, שמקדמים בינוניות כפויה ומגנים על מנגנוני שכר נוקשים המבוססים על ותק בלבד ולא על איכות ומסירות.
כדי לקדם את מערכת החינוך בישראל אין צורך בעוד כסף שיאבד אי שם בצינורות הבירוקרטיים המסועפים של מטה משרד החינוך. מערכת החינוך זקוקה לרפורמה מבנית עמוקה, יש להעניק לדרגי השטח סמכות ומשאבים ולצמצם באופן דרסטי את מטה המשרד המסורבל שבראשו עומד השר קיש. המפלגות המתמודדות לכנסת הבאה משחררות סיסמאות בדבר חשיבות החינוך אך מגמגמות בכל הנוגע לחזון ולדרך להשגת היעדים: כיצד תשחררו את המערכת מכבלי הבירוקרטיה החונקת? כיצד תנצלו הרבה יותר טוב את עשרות מיליארדי השקלים המוזרמים לחינוך? מה התוכנית שלכם כדי להזניק את תלמידי ישראל קדימה. ולא, אל תדברו על הגדלת התקציב, הכשל איננו טמון שם.
מערכת החינוך היא יסוד החוסן הלאומי, הכלכלי והביטחוני של ישראל. מדינת ישראל אינה יכולה להמשיך להסתפק בשינויים קוסמטיים. הגיעה השעה לפרק את הריכוזיות החונקת, להחזיר את האמון והסמכות לדרגי השטח ולאפשר למערכת להמריא מחדש.
המאמר פורסם לראשונה במקור ראשון
