זו הזדמנות היסטורית לבטל את אחד העיוותים הגדולים במערכת המס הישראלית ולומר בקול ברור: לא להעלאת המע”מ, כן להגדלת ההכנסות ממע”מ על ידי ביטול הפטורים
ברוח הסיוע האמריקאי הנדיב ממנו אנו נהנים מתחילת המלחמה, מה אתם אומרים על מבחן אמריקאי קצר – מה מבין ארבעת הדברים הבאים הוא הדבר הכי הגיוני שמדינת ישראל צריכה לעשות ב-2024, למרות כל הקיצוצים והעלאות המיסים שמוטלים על הציבור כדי להתמודד עם עלויות המלחמה?
לסבסד תיירות נכנסת בעלות של 480 מיליון שקלים.
לסבסד עסקים אילתיים בעלות של 840 מיליון שקלים.
לסבסד מחירים של פירות וירקות בעלות של 4.8 מיליארד שקלים.
לסבסד את כל המשלוחים הקטנים שאנחנו מזמינים מאמזון ועלי אקספרס בעלות של 1.2 מיליארד שקלים.
כל התשובות נכונות.
אם עניתם ‘ה. כל התשובות נכונות’ אז כמובן שצדקתם, כי מדינת ישראל אכן מסבסדת את ארבעת התחומים הללו בסכום שמוערך ביותר משבעה מיליארד שקלים בשנה ומכונה בשם המכובס “פטור ממע”מ”. למה שם מכובס? כי מבחינה כלכלית אין הבדל משמעותי בין לגבות סכום מסוים כמס ואז להעניק אותו מחדש כסבסוד, לבין פשוט לא לגבות אותו מלכתחילה. ולכן, ברגע שיש מס אחיד כמו מע”מ שמוחל על כל התחומים למעט ארבעה שהוחרגו באופן מיוחד, מדובר בסבסוד לאותם תחומים דה פקטו. ולא סתם סבסוד, סבסוד גרוע.
כי גם אם נניח שאנחנו מעוניינים לסבסד פירות וירקות כדי לסייע למשקי בית מהשכבות החלשות לצרוך אוכל בריא, צריך לקחת בחשבון שאחוז לא מבוטל מהכמעט חמישה מיליארד שקל שההטבה הזו עולה למדינה הולך בכלל אל משקי בית אמידים שהיו צורכים את המזון הבריא בכל מקרה – משקי בית שאמנם מוציאים על מזון אחוז יותר קטן מההכנסה שלהם בהשוואה למשקי בית עניים, אך בסכומים מוחלטים מדובר בסכום יותר גדול ולכן גם ההטבה שהם מקבלים היא גדולה יותר. האם לא היה עדיף לגבות מע”מ על פירות וירקות מכולם, ופשוט להעביר את הכסף למי שבאמת זקוק לו בכדי לקנות מזון בריא? יתרה מכך, חלק מהסבסוד הכרוך בפטור ממע”מ בכלל לא מגיע לצרכנים, אלא “נעצר בדרך” – אצל רשתות השיווק, אצל בעלים של קניונים וחברות הובלה, אצל יבואנים של פירות וירקות מחו”ל, אצל חקלאים מחו”ל, אצל עובדים זרים שעובדים במשקים החקלאיים בישראל, ועוד…
או למשל הרצון לסבסד מגורים ועסקים באילת, משיקולים כלכליים (ומוטלים בספק…) כאלו ואחרים, האם באמת אין פתרון טוב יותר מאשר פטור ממע”מ שעולה למדינה כמעט מיליארד שקל בשנה באבדן ההכנסות ממיסים, אך ההטבה שלו מתחלקת לא רק בין התושבים אלא גם בין היצרנים, הפירמות הגדולות והקונים המזדמנים שמנצלים את החופשה השנתית לרכישת אייפון? היה עדיף בהרבה פשוט לחלק כסף באופן ישיר למשקי הבית באילת, לעסקים שם ואולי גם לעיריית אילת, באופן יעיל יותר, ללא הנטל העודף של עלויות האכיפה ובעלות ציבורית צנועה יותר?
אבל, וזה אבל גדול, לפטור ממע”מ יש בעיה מהותית שהיא אפילו יותר חמורה מבעיית היעילות שבסבסוד תיירות נכנסת או הזמנת חבילות מעלי אקספרס, והיא בעיית חוסר השקיפות – בעיה שקיימת גם בימי שגרה, אבל מתגלה ביתר שאת בתקופות בהם נדרשים קיצוצים על רקע מלחמות, מגפות ושאר מרעין בישין. כך למשל, בזמן שסערות ציבוריות התעוררו פה בתקופה האחרונה על כל שקל סבסוד שלא קוצץ ועל כל משרד ממשלתי מיותר שלא נסגר, ובצדק, סבסוד בגובה של יותר מ-7 מיליארד שקל עבר בלי שאפילו נשים לב. למה? כי הוא לא בתקציב, הוא רק “פטור ממע”מ” שכל שאר העסקים והאזרחים האחרים במדינת ישראל חייבים לשלם – ועכשיו, בעקבות הקיצוצים והעלאות המיסים שהמלחמה מחייבת, נשלם אפילו יותר. כמה יותר? 7.2 מיליארד שקל יותר.
תקציב 2024 המעודכן קובע כי החל מהשנה הבאה המע”מ יעלה מ-17% ל-18%, פעולה שתכביד על כל משק בית בישראל ובאופן סימבולי למדי צפויה להכניס למדינה מדי שנה כמעט בדיוק את הסכום שהפטור הסלקטיבי ממע”מ גורם לה להפסיד. כלומר, זו הזדמנות היסטורית לבטל את אחד העיוותים הגדולים במערכת המס הישראלית ולומר בקול ברור: לא להעלאת המע”מ, כן להגדלת ההכנסות ממע”מ על ידי ביטול הפטורים.
ומה לגבי כל הסובסידיות והרצונות הטובים (והטובים פחות…)? יתכבדו חברי הכנסת שלנו ויכניסו אותם לבסיס התקציב ויעמידו אותם להצבעה מדי שנה, ואז נראה אם התשובה ‘ה. כל התשובות נכונות’ מתקבלת גם כאשר הדברים נעשים באופן שקוף …
