יאנג מנג*
את המצוקה הדיפלומטית הנוכחית של מדינת־ישראל מול סין אי־אפשר להבין מבלי להקדים ולבחון את התמורה העמוקה שחלה בשיח הסיני על יהודים ועל ישראל במהלך שלושת העשורים האחרונים. המעבר לא היה ליניארי, והוא לא היה מקרי – הוא התפתח דרך שלושה שלבים מובחנים שעיצבו מחדש את הסביבה שעל ישראל לפעול בה כיום.
השלב הראשון החל בשנת 1992, עם ייסוד היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לסין. השיח במיינסטרים הסיני בשנות התשעים של המאה הקודמת ובתחילת שנות האלפיים היה חיובי ברובו המוחלט. הנרטיבים התמקדו באינטליגנציה, בחריצות ובהצלחה הכלכלית של היהודים, ובסיפור המקלט שמצאו כעשרים אלף יהודים מאירופה בשנגחאי לפני מלחמת־העולם השנייה, מה שיצר מערכת דימויים של הערכה וקִרבה תרבותית.
סביב שנת 2010 התגבש שלב של התפצלות, עם עלייתה של המדיה החברתית. הדימוי החיובי העקיב פינה את מקומו לפרשנויות סותרות. עמדות לאומיות כלפי הגאופוליטיקה הישראלית צברו נראוּת; תאוריות קונספירציה מהמערב חדרו אל המרחב הדיגיטלי הסיני; וחשיפה בזמן־אמת לסכסוכים במזרח התיכון האירה את ישראל באור חדש – כשחקנית גאופוליטית, ולא כקורבן היסטורי.
השלב השלישי החל בשנות העשרים של המאה הנוכחית, כאשר הנרטיבים המפוצלים הללו התלכדו לכלל סביבה שהולכת ונעשית קוטבית ועוינת. תֵמות אנטישמיות ונרטיבים אנטי־ישראליים התרחבו, תוך שהם מקבלים תהודה מאלגוריתמים ומהיריבות האמריקאית–סינית. בה־בעת, התשתית המוסדית שתמכה בעבר בקשרים אקדמיים, תרבותיים וחינוכיים קרסה כמעט לחלוטין, עד שנותרו לישראל אמצעים מועטים בלבד שדרכם היא יכולה להתקשר בצורה משמעותית עם החברה הסינית.
שלוש נקודות המפנה הללו מתאימות באופן ישיר למגבלות המבניות של ישראל בסין: הסביבה הפוליטית, שהייתה פתוחה, הצטמצמה במסגרת היריבות בין ארצות־הברית לסין; התפיסה של סין באשר לישראל התחלפה מהערכה לחשדנות ועוינות; והקריסה של התקשורת האקדמית והתרבותית בין ישראל לסין הותירה את הדיפלומטים הישראלים ללא הרשתות הנחוצות להם לקיום דיפלומטיה ציבורית אפקטיבית.
יש להבין את תקופת כהונתה של בן־אבא (2021–2025) בתוך הטרנספורמציה הזו של המרחב. כהונתה לא יצרה את האתגרים האלה, אלא התפתחה בתוכם. והקשיים שהיא נתקלה בהם משקפים לא רק טעויות אישיות שנעשו, אלא גם חולשות מוסדיות עמוקות יותר במערך הדיפלומטיה הישראלית – חולשות שנהיו ברורות יותר לאחר 7 באוקטובר.
הסוגיה הראשונה שעלתה במהלך כהונתה של בן־אבא הייתה חוסר המענה שלה לאזהרות מוקדמות על התגברות האנטישמיות במדיה החברתית הסינית. אקדמאים סינים וישראלים גם־יחד התריעו לפני השגרירה, הרבה לפני 7 באוקטובר, על העוינות הגוברת במַסְדות המדיה החברתית הסינית, דוגמת וייבו (Weibo), הטיקטוק הסיני דואין (Douyin) וביליבילי (Bilibili). אולם שום פעולה לא ננקטה. במקום זאת, במאי 2023 החרימה השגרירות בשגגה הרצאה של פרופ' יין גאנג – אחד התומכים העקיבים ביותר של יחסי ישראל–סין. אף שהשגרירה התנצלה מאוחר יותר, האירוע פגע קשות באמון.
השגיאה גרמה נזק רב מכפי שנראה על פני הדברים בגלל ההיפוך: השגרירות החרימה באופן פומבי את אחד התומכים החזקים ביותר של ישראל, בעודה נאלמת דום כאשר דמויות פוסט־ציוניות דוגמת אילן פפה קיבלו במה באוניברסיטאות סיניות מרכזיות (ראו תמונה 1), ובאופן מטריד אף יותר – כאשר אקדמאים סינים קידמו נרטיבים אנטישמיים בקמפוסים וברשתות, אף שידעה עליהם. שורת החלטות זו גרמה לתחושת ייאוש עמוק בקרב האקדמאים הסינים המעטים שתמכו בתום־לב בישראל במשך זמן רב. היא היוותה סימן לכך שתמיכתם אינה נראית ואינה מוערכת, בו־בזמן שלקולות עוינים מאפשרים להתרחב ללא ביקורת וללא בלם.
תמונה 1: ב־18.9.2023 הוזמן אילן פפה לדבר באוניברסיטת פקין על־ידי המחלקה העברית באוניברסיטה.
חולשה שנייה הייתה ניתוקה של השגרירה מזירת האקדמיה. אף שזה זמן רב האוניברסיטאות בסין ממלאות תפקיד מרכזי בעיצוב דעת־הקהל של האליטות, פעלה השגרירות אך מעט ליצירת קשרים עימן לאורך תקופת כהונתה של בן־אבא. כאשר בשנת 2021 הוזמנה השגרירה להשתתף בהרצאה הראשונה בקורס שנפתח לכל הקמפוס על הציוויליזציה היהודית – הקורס הגדול מסוגו בסין (ראו תמונה 3) – נדחתה הבקשה ללא דיון (ראו תמונה 2).
תמונה 2: שיחת WeChat שמראה כיצד דחתה השגרירות הישראלית הזמנה לביקור באוניברסיטת פקין – הבמה האקדמית המשפיעה ביותר בסין; זוהי המחשה חיה של פספוס הזדמנות משמעותית לדיפלומטיה ציבורית עבור ישראל.
לאחר 7 באוקטובר מצאה השגרירות את עצמה חסרת כל נתיב גישה לאוניברסיטאות ולאקדמאים שמעצבים את דעת־הקהל בסין בעניין ישראל. מכיוון שלא נבנו מראש יחסים אקדמיים כלשהם, לא היה שום ערוץ שדרכו יכלה ישראל לפנות אל הקהלים המשמעותיים ביותר.
תמונה 3: הקורס של ד"ר יאנג מנג על הציוויליזציה היהודית – הקורס הגדול ביותר כיום בתחום לימודי היהדות בסין – הזמין את השגרירה לדבר עם הסטודנטים, אך השגרירות דחתה את הבקשה.
שערורייה שלישית התרחשה באפריל 2022, באירוע שהתקיים באוניברסיטת פקין לציון שלושים שנה ליחסי סין–ישראל. מה שנועד להיות מעמד חגיגי נהפך לאירוע מביך: אחד המשתתפים היה סטודנט סיני שלבש כאפיה לאות מחאה (ראו תמונה 4), ומנחה האירוע היה מיי הואלונג, שהוא משפיען רשת אנטישמי מוכר מהרשתות הסיניות, כפי שדיווח האקדמאי הישראלי טוביה גרינג (ראו תמונה 5).[1] לנוכח חשיבותו של האירוע, השערורייה הייתה לא פחות ממדהימה. רגע שהיה אמור לסמל שלושים שנות שיתוף־פעולה נהפך לבמה למחוות אנטי־ישראליות ואנטישמיות, והכל בגלל כשלונה של השגרירות בקיום בדיקות רקע, סינון בסיסי והערכת סיכונים.
תמונה 4: סטודנט עטוי כאפייה כאות מחאה בזמן אירוע לציון שלושים שנות יחסי סין–ישראל, בזמן נאומה של השגרירה בן־אבא.
תמונה 5: מיי הואלונג – בוגר הרווארד שמשמש מרצה בכיר במחלקה העברית בבית־הספר לשפות זרות שבאוניברסיטת פקין ועמית־מחקר במכון ללימודי ישראל ויהדות – מבלה ככל הנראה כמה שעות ביום בהפצת תוכן אנטי־ישראלי ואנטישמי בוטה (תחת האצטלה של אנטי־ציונות) ל־1.12 מיליון עוקביו, תוך כדי זרם מתמיד של אפולוגטיקה עבור מחבלי חמאס ("ההתנגדות היא הדרך היחידה לשלום") ותקיפת כל גורם סיני שתומך בישראל.[2]
חמישית, התקשורת הדיגיטלית של השגרירות לאחר 7 באוקטובר יצרה סדרה של שערוריות. פוסטים רשמיים רבים של השגרירות הישראלית ב־WeChat פורסמו עם תרגום אוטומטי לא־ערוך, דבר שיצר הודעות מגושמות, לא־מדויקות וחסרות רגישות תרבותית, שהפגינו חוסר כבוד כלפי הקוראים הסינים. מזיקים אף יותר היו המקרים הרבים שבהם פוסטים ב־WeChat הציגו באופן בולט תגובות של קוראים בעלי תמונת פרופיל של היטלר (ראו תמונה 6). דבר כזה אינו בגדר חוסר תשומת־לב שולי: הבעייתיות בולטת עד כדי כך שגם איש צוות בעל היכרות מינימלית בלבד עם אנטישמיות עולמית היה מזהה אותה באופן מיידי. העובדה שתגובות כאלה הודגשו מעלה שאלות לגיטימיות: האם הסיבה הייתה רשלנות, קריסה מוחלטת של ביקורת פנימית או שמא חבלה מכוּונת של עובדים מקומיים? התשובה אינה ברורה, אולם עצם סבירותן של הפרשנויות השונות מדאיגה.
תמונה 6: בחשבון הרשמי של השגרירות ב־WeChat, תגובות עם תמונת פרופיל של היטלר לא רק נותרו גלויות, אלא אף הודגשו כ"תגובות נבחרות" – סימן לכשל חמור בביקורת התוכן.
סוגיות דומות התעוררו גם בקונסוליות אזוריות בסין. שיתוף־הפעולה הציבורי של הקונסוליה בשנגחאי עם הליגה נגד השמצה (Anti-Defamation League) עורר תגובת־נגד אינטנסיבית ברשת. הקונסוליה בצ'נגדו פרסמה מכתב ציבורי שהיה מלא בטעויות עד כדי כך שנהפך לבדיחה וירלית, מה שפגע עוד יותר בתדמיתה של ישראל בזמן המלחמה. תקריות אלו מדגימות בבסיסן משהו עמוק יותר: הקונסוליות לא הבינו כלל את החברה הסינית. הן לא ידעו איך הציבור הסיני קורא, מגיב או מתגייס ברשת. כתוצאה מכך הן לא רק נכשלו בתקשורת, אלא גם עוררו לעג וערערו את אמינותה של ישראל ברגע קריטי.
טעות הרסנית נוספת של השגרירה הייתה בזמן ריאיון עם "קול אמריקה" (VOA), בנובמבר 2023, כאשר תיארה באופן שגוי לחלוטין את המצב בסין באומרה שהאנטישמיות דעכה (ראו תמונה7). הערכה זו הייתה מוטעית באופן מובהק, והצביעה על ניתוק משמעותי בין הערכות הפנים של השגרירות לבין המציאות הנצפית. טענה זו של השגרירה גרמה נזק אמיתי. היא לא רק הייתה שגויה, אלא שיקפה בורות מדאיגה לגבי המצב, ואף העבירה בחזרה לירושלים את אותה בורות, כך שהמדיניות התעצבה על־סמך תמונה כוזבת של המציאות. דווקא כאשר שיפוט מושכל היה חיוני, השגרירות הטעתה את ממשלתה. ולגבי המעטים בסין שנלחמו באופן יזום בנרטיבים אנטישמיים ואנטי־ישראליים, הערותיה היו הרסניות. הן אותתו להם שהמוסד שנועד לתמוך בהם אינו תופס כלל את המאבק שהם מנהלים.
תמונה 7: מתוך הכתבה ב־VOA – על השאלה בדבר האנטישמיות הגואה ברשתות ובמדיה הממשלתית בסין, השגרירה עונה: "השיח האנטישמי האנטי־ישראלי שראינו ביתר שאת בחודש האחרון דעך. מה שראינו בחודש האחרון היה בגדר מגמה עולמית, כך שזו בוודאי לא תופעה שהייתה אי־פעם בסין. הייתי אומרת אפילו שההפך הוא הנכון – מה שראינו כל השנים בסין הוא גישה חיובית מאוד כלפי יהודים וישראלים. תמיד הייתה אפילו הערכה רבה – ישראל היא מדינה קטנה כל־כך, ותוך זמן קצר ובסביבה לא־קלה היא הצליחה כל־כך בפיתוח הכלכלה וטכנולוגיות־העילית – (ההערכה הזו) זה משהו ששמענו הרבה".[3]
כהונתה של השגרירה בן־אבא הסתיימה בטרם עת, לאחר שביקרה בפומבי את ממשלתה שלה באירוע רשמי של השגרירות. מסיבת הפּרֵדה שתוכננה לה בוטלה.
הייתי מגדירה את גישתה של השגרירה כ"ביקורת מבית, שתיקה כלפי חוץ". לא רק שהיא לא התמודדה באופן משמעותי עם האנטישמיות הגוברת בסין, היא ביקרה בפומבי את ממשלתה שלה לקראת סוף כהונתה. האם פיטוריה הם בגדר אירוניה? במובן המדויק של המילה – לא. שגרירים שמבקרים את ממשלותיהם שלהם מפוטרים בכל מקום. האירוניה האמיתית נמצאת במקום אחר: במקום שבו קולה היה דחוף ונחוץ – בהתמודדות עם האנטישמיות הגוברת בסין – היא שתקה; וכאשר דיברה, היה זה רק במקום שבו היא הייתה אמורה לשתוק – בביקורת על ממשלתה שלה. ובעוד שלשתיקתה לא היו השלכות על המשך כהונתה, דיבורה סיים אותה.
התרחשות זו חושפת סוגיה ליבתית: השגרירה בן־אבא לא הייתה הבעיה, אלא התסמין. היא הייתה תסמין של מערכת דיפלומטית שנחלשה רבות עקב מינויים פוליטיים שהעדיפו נאמנות אישית על מומחיות מקצועית; תסמין של כשלים מוסדיים שקיבלו ביטוי באי־קיום הליכים בסיסיים של בדיקת נאותות, פיקוח יעיל והכנה משמעותית כלשהי למורכבויות השיח והסביבה הפוליטית בסין, שעברו תהליכי שינוי מהירים; ותסמין של הכשל המתמשך של אי־התייחסות לסין כאל זירה דיפלומטית משמעותית – הלך־רוח שהוביל לכך שישראל שלחה כוח־אדם בלתי־כשיר לאחד היעדים המאתגרים ביותר. חולשה מבנית זו קודמת בהרבה לשגרירה בן־אבא, ותמשיך להתקיים גם אחריה אם לא תטופל.
ייתכן שהאירוניה המרה מכל היא זו: גם כעת טרם תפסה השגרירות את ההשלכות הפוליטיות של השתרשות הקתדרה של מדינת קטאר באוניברסיטת־העילית של בייג'ינג – אוניברסיטת פקין (המרכז הקטארי היחיד באסיה כולה) (ראו תמונה 8). נוכחות מוסדית זו מעצבת כיום את השיח על המזרח התיכון בקמפוס באופן פעיל הרבה יותר מאשר ישראל. מטריד אף יותר הוא הפרדוקס העמוק שאותה מחלקה עברית שבה תמכה ישראל בעבר נהפכה עם השנים לעוגן של אקדמאי סיני המזוהה באופן נרחב בסין כאחד המפיצים הידועים לשמצה של נרטיבים אנטישמיים. מה שנועד לשמש גשר להבנה תרבותית נהפך לחממה של עוינות.
תמונה 8: הקתדרה של מדינת קטאר באתר של אוניברסיטת פקין[4]
מעטות ההתפתחויות שמגלות באופן חד וכואב כל־כך את נקודות העיוורון האסטרטגיות של ישראל. במקום שממנו ישראל נסוגה, אחרים נכנסים חדורי מטרה; במקום שבו ישראל מניחה שרצון טוב יישמר מעצמו, מתגבשת מערכת נרטיבית שונה לחלוטין – כזו שמעצבת כעת את האופן שבו דור חדש של סטודנטים סיניים מבינים ויבינו בעתיד את ישראל ואת היהודים. אם ישראל לא תשכתב מן היסוד את עמדתה הדיפלומטית כלפי סין, היא תאבד לא רק את השפעתה שם, אלא גם את יכולתה להגדיר את עצמה שם, ותשאיר לאחרים בסין לכתוב את סיפורה של ישראל – ואלה לא יהיו שותפים המבקשים הבנה, אלא גורמים שיש להם את מלוא ההכנה ואת המיקום האסטרטגי לכפות את פרשנותם שלהם.
*מלמדת לימודי יהדות ויידיש באוניברסיטת פקין (Peking University) בסין.
[1] Tuvia Gering, The Mission of the Historian, Discourse Power (Sept. 17, 2024), https://did.li/6yXZH.
[2] שם.
[3] Meng-Li Yang, Q&A: Israel’s Ambassador Says China’s Online Antisemitism Part of Global Phenomenon, VOA (Nov. 28, 2023), https://did.li/JEGOf.
[4] Mission & Vision, Peking University—Qatar Chair, https://did.li/ciMx5 (נדלה לאחרונה ב־21.1.2026).
