ככל שהמלחמה בעזה נמשכת, כן ברורה יותר החובה לפרק ארגון טרור אכזרי, תוך שמירה על אזרחים לא חמושים.
יצירת עיר הומניטרית בדרום רצועת עזה – אזור בטוח ומפורז בו יוכלו אזרחים פלסטינים למצוא מקלט ולקבל גישה לסיוע מציל חיים – היא פתרון החלטי ומעשי שראוי לתמיכה בינלאומית דחופה.
הצעה זו אינה תרגיל יחסי ציבור, אלא תכנית קונקרטית המושתתת על תקדימים היסטוריים ובהירות מוסרית. בכל סכסוך משמעותי, מאוקראינה ועד לסוריה, ניתנה לאזרחים האפשרות להימלט מאזורי לחימה פעילים. קל לדמיין את ההזדעקות הבינלאומית לו פולין או הונגריה היו מסרבות לאפשר לאוקראינים להימלט מאזורי הקרב אל שטחן. אך כשישראל מבקשת להציע לפלסטינים הזדמנות לקבל סיוע באזור בטוח היא נתקלת בספקנות והתנגדות לא מוסברות. מדוע עזה מוחרגת מהכלל?
העיר ההומניטרית מתעתדת לקום בחלק הדרומי של רצועת עזה. על בסיס אמות מידה גלובליות של מחנות פליטים, האתר מסוגל לאכלס מאות אלפי אזרחים, אם לא יותר, כשהם מוגנים ממעוזי חמאס ומורחקים מלב הקרבות. על מנת להבטיח את הישארותו של האזור ניטרלי ובטוח, הכניסה תוגבל בקפידה לאזרחים לא לוחמים שאינם חמושים. ארגוני סיוע בינלאומיים יספקו את השירותים האזרחיים, בעוד כוחות צה"ל מוודאים שהאזור נותר מפורז. מצרים ומדינות אחרות תוכלנה לשחק תפקיד לוגיסטי קונסטרוקטיבי.
מתנגדים יטענו שההצעה מהווה עקירה בכפייה, אלא שטענה זו שקרית. איש לא ייאלץ בכוח לעבור; לאזרחים הפלסטינים מגיעה בחירה אמתית אם להישאר בקו האש כשהם חשופים לניצול של חמאס, או לעבור באופן זמני לאזור בטוח בו תהיה להם גישה למזון, מים, מחסה וטיפול רפואי. פירושה של אפשרות שו היא הגנה, לא עקירה. הפרדת האזרחים משדה הקרב תקל על ישראל לפעול בצורה יעילה יותר ועם פחות פגיעות בכל הצדדים. ככל שחמאס יוכרע מהר יותר, כך המלחמה תיגמר מוקדם יותר.
יוזמה זו גם שומרת על עיקרון ההבחנה תחת הדין הבינלאומי, וסותרת האשמות כזב בדבר פשעי מלחמה. היא ממחישה את המחויבות של מדינת ישראל לסטנדרטים של המשפט הבינלאומי, גם מול אויב שמטמיע את עצמו בכוונה תחילה בתוך האוכלוסייה האזרחית.
מעבר להגנה על תושבי עזה החפים מפשע, בכוחה של עיר הומניטרית להחליש את שליטתו של החמאס באוכלוסייה. לאחר כמעט שנתיים של לחימה, ארגון הטרור עודנו הגורם המרכזי האחראי על חלוקת הסיוע ההומניטרי. משרדי הממשלה האזרחיים של חמאס עודם פעילים, ו"ועדות חרום" בשליטת חמאס שומרות על הסדר ברשויות המקומיות. בספטמבר 2024, משרד הבריאות של חמאס תיאם קמפיין התחסנות למחלת הפוליו עם ארגון הבריאות העולמי ועם קרן UNICEF (קרן החירום הבין-לאומית של האומות המאוחדות לילדים). חמאס ימשיך לשלוט ברצועה כל עוד לא תילקחנה ממנו יכולות הממשל.
מבקרי התכנית מציגים באופן מעוות מאוד את הדין הבינלאומי כדי להציג את העיר ההומניטרית כרעיון מפלצתי. למעשה, אמנות ז'נבה והפרוטוקולים הנוספים שלהן דורשים ממדינות לנקוט אמצעי זהירות באופן שוטף כדי להגן על אזרחים מפגיעה, לרבות הרחקתם משדה הקרב. עזה הייתה תחת רמות שונות של מצור מאז ה-9 באוקטובר 2023, ודיני המצור קוראים לפנות את האזרחים מאזורים נצורים. מלבד ההגנה על לא-לוחמים, הדין הבינלאומי גם מתיר את העברתם של אזרחים אם יש בכך צורך צבאי.
לא רק שאין בעיר ההומינטרית פשע מלחמה, אלא שנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) עצמה תומכת ביצירת "אזורים הומניטריים בטוחים" בתנאים מסוימים. האזורים הבטוחים האלה מספקים לפליטים מעמד חוקי, מונעים ניצול לרעה ויוצרים את התנאים לחלוקה מסודרת ושוויונית של סיוע ומשאבים.
הגורם היחיד שצפוי להפסיד מיצירת עיר הומניטרית כזו הוא חמאס, שכן זה יקשה הרבה יותר על צבא הטרור להשתמש באזרחים כמגן אנושי. זה לא סוד שחמאס מטמיע את עצמו בכוונה תחילה בתוך בתי חולים, בתי ספר ומסגדים. ארגון הטרור מתנגד לצמצום מספר ההרוגים האזרחיים בעזה מכיוון שבכך יאבד את אחת מנקודות התעמולה העיקריות שלו נגד ישראל. התנגדות זו לבדה היא סיבה משכנעת לתמוך ביוזמה.
רטוריקה צורמנית וטענות פסוודו-משפטיות מסכנות את מימושה של תכנית שיש לה את הפוטנציאל הן לשפר באופן משמעותי את רווחתם של עזתים שאינם מחבלים והן לזרז את מיטוט השלטון של החמאס. על ישראל ובעלות בריתה לעמוד איתן מול ההיסטריה. יש לנו חובה להגן על אזרחים ולהביס את החמאס.
(נכתב יחד עם ד"ר עדי שוורץ, והתפרסם לראשונה בג'רוזלם פוסט באנגלית)
