בין אירן, ארצות הברית וישראל מתקיים סכסוך מזוין בינלאומי (international armed conflict – (IAC) כבר מעל ארבעים שנה, מאז הצהרתו של האייתולה חומייני בשנת 1979: "מוות לאמריקה ולישראל". מצב המלחמה הזה נמשך דרך עשרות שנות קמפיין שלוחות (פרוקסי), שהגיע לשיאו בשנת 2024 בתקיפה הישירה הראשונה של אירן על ישראל. במשך כל התקופה הזו, טהרן ניהלה את המלחמה דרך נציגי טרור שונים, הכוללים את החיזבאללה, החמאס, החותים, הטאליבן, ומיליציות שיעיות אפגניות. מכיוון שהסכסוך כבר קיים ועומד, המסגרת המשפטית לבחינת התקיפות האחרונות של ארצות הברית וישראל אינה jus ad bellum – ההצדקה לשימוש בכוח – אלא jus in bello – המכתיב ניהול לחימה בפועל. בחירת המסגרת הזו לדיון המשפטי נתמכת באופן מובהק הן על ידי המשפט העיוני היום והן על ידי הנוהג המקובל במדינות.
קיומו של סכסוך מזוין בינלאומי (IAC) בין ארצות הברית לבין אירן
מערכת היחסים בין ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של אירן אינה מתאפיינת במתח דיפלומטי בלבד אלא היא בגדר IAC מתמשך בעצימות נמוכה, מאז שנת 1979. סכסוך זה נפתח בהפרה הישירה של חסינות ריבונית במשבר בני הערובה בשגרירות האמריקנית – מעשה תוקפנות בחסות המדינה, ששימשה עילה למלחמה (casus belli) . מאז אותה נקודת מפנה, אירן עברה מאינטראקציה דיפלומטית מסורתית לאסטרטגיה של "גיוס שלוחות", תוך שימוש בגורמים כמו ארגון החיזבאללה ומיליציות עיראקיות שונות כזרועות פעולה של המדינה האירנית. לפי הדוקטרינה של אחריות מדינה בדין הבינלאומי, אספקת נשק מתוחכם דוגמת מטעני קלע (EFP), שגרמו למותם של למעלה משש מאות חיילים אמריקנים בעיראק, מהווה שימוש ישיר בכוח על ידי טהראן נגד ארצות הברית, ללא קשר לטקטיקות של שימוש ב"אזור האפור" כדי להסוות את מעורבותה.
יתר על כן, הסכסוך הסלים לא אחת לאלימות קינטית ישירה בין המדינות, תוך תלישת המסך הדק של ההכחשה הסבירה. מהקרבות הימיים של מבצע "Praying Mantis" בשנת 1988, ועד חילופי הטילים הבליסטיים בשנת 2020 בעקבות חיסול קאסם סולימאני, כוחות הצבא הסדיר של שתי המדינות עסקו בלחימה קטלנית, העונה על ההגדרה הטכנית של אמנות ג'נבה לסכסוך מזוין. זירת המלחמה ה"חמה" הזו מתרחבת כעת אל הזירה הגלובלית. כשאירן הפכה את עצמה ל"מחסן הנשק של האוטוקרטיות" וסיפקה חימוש משוטט (כטב"מים מתאבדים) לרוסיה, שישמש נגד אינטרסים המיוצגים על ידי המערב, וביצעה חבלה ימית בים האדום באמצעות שלוחותיה החות'ים – היא קיבלה מעמד של לוחמת-שותפה (co-belligerent) נגד הסדר הביטחוני שמובילה ארצות הברית.
לבסוף, התגלית לאחרונה בדבר תמיכתה של אירן בתכניות התנקשות בנשיא ארצות הברית ובבכירים במועצת הביטחון הלאומי מסמנת מעבר סופי מחיכוך אזורי להתקפה קיומית על ארצות הברית. כשמוסיפים לכך את ההפרות השיטתיות של דיני הים הבינלאומיים והברית הכלכלית של טהראן עם יריבותיה הגלובליות המרכזיות של ארצות הברית, כלל הפעולות מלמדים על כוונה עקבית למלחמה – animus belligerendi (הכוונה לנהל מלחמה).
קיומו של סכסוך מזוין בינלאומי (IAC) בין ישראל לבין אירן
יהיה זה בלתי אפשרי להכחיש את קיומו של סכסוך מזוין בין אירן לישראל. כפי שלשכת הערעורים בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY) קבעה בפסק דין טאדיץ: "סכסוך מזוין מתקיים כאשר יש פניה לשימוש בכוח מזוין בין מדינות" (פס' 70). על פי הפרשנות של הוועד הבינלאומי של הצלב האדוםICRC) ) לסעיף 2 לאמנות ז'נבה, השאלה "מהם ממדי ההרג" אינה רלבנטית לשאלת קיומו של IAC; גם אם נפצע רק אדם אחד, חלים דיני הלחימה (ICRC Commentary of 1952, Dinstein, Non-International Armed Conflicts in International Law, p.51).
ב-13 באפריל 2024, אירן פתחה במתקפה הישירה הראשונה על מדינת ישראל, תוך שיגור קרוב ל-170 כטב"מים, 30 טילי שיוט ו-120 טילים בליסטיים אל שטחה. התקיפה נחשבת אחת ממתקפות הכטב"ם המשמעותיות ביותר בהיסטוריה, וכהמשך לסכסוך, לאחר תקיפה אווירית ישראלית לכאורה על קציני משמרות המהפכה ששהו ליד מתחם השגרירות האירנית בדמשק שבסוריה. במתקפה נפצע אזרח ישראלי אחד באורח אנוש, ושלושים ואחד אחרים קיבלו טיפול עבור פציעות קלות או דחק פוסט טראומתי. ב-1 באוקטובר 2024, אירן שיגרה 200 טילים בליסטיים אל עבר ישראל בשני גלים. התקיפה גרמה למותו של אזרח ישראלי אחד ואזרח פלסטיני אחד, כמו גם נזק משמעותי לבתים ישראלים. בין ה- 24-13 ביוני 2025, ישראל לחמה בעצימות גבוהה באירן, בתמיכה אמריקנית.
סכסוך מזוין אינו מסתיים בהכרח אם חלה הפוגה זמנית בלחימה. דינשטיין, למשל, מצדיק את התקיפה הישראלית על הכור הגרעיני העיראקי ב-1981 ועל הכור הגרעיני הסורי ב-2007, על בסיס מצב העוינות שהתקיים בין הצדדים מאז המלחמה של 1948. כוחות הצבא הישראלי, העיראקי והסורי נלחמו זה בזה ביוני 1967 ובאוקטובר 1973. עיראק שיגרה טילי סקאד לעבר האוכלוסייה האזרחית הישראלית בשנת 1991.
"יש לראות את מתקפת הטילים העיראקית על ישראל בהקשר המשפטי לא של מלחמת המפרץ, אלא של המלחמה בין עיראק לישראל, שפרצה בשנת 1948 ונמשכת עד עצם היום הזה. מלחמה זו עודנה מתנהלת, ואין בהתמשכותה הארוכה מאז 1948 כדי לשנות זאת, שכן הלחימה מתלקחת מעת לעת" (War, Aggression and Self-Defence, עמ' 45). הסכסוך המזוין הבין-לאומי המתמשך בין אירן לישראל נמשך פרק זמן דומה – למעלה מארבעים שנה.
הפרשנות של ה-ICRC רואה סיום של סכסוך מזוין כאשר "ניתן לשלול באופן סביר את הסבירות לחידוש הלחימה" (סעיף 278). מנהיגות אירן אותתה באופן עקבי את ההיפך, תוך שהיא מציגה את פעולותיה הצבאיות כמסע מתמשך של התנגדות ולא כאירועים מבודדים. ביוני 2025, בעקבות גל של תקיפות קינטיות, המנהיג העליון עלי חמינאי אישש את המצב הזה של עוינות נצחית בהצהירו: "המשטר הציוני ביצע פשע במדינתנו האהובה… בידיו השטניות המגואלות בדם". תחושה זו התחזקה עוד יותר ביום ה- 21 בפברואר 2026, כאשר הנשיא מסעוד פזשכיאן הדגיש כי על אף הלחץ הבינלאומי, אירן "לא תכרע ראש" בפני מעצמות העולם המבקשות לכפות עליה כניעה.
הראיה המכרעת ביותר לכך שהסבירות לחידוש הלחימה לא "נשללה", הגיעה ביום 28 בפברואר 2026. עם פתיחת "הבטחת האמת 4" – סדרת תקיפות תגמול שכוונו ישירות נגד בסיסים אמריקנים בקטאר, בחריין ואיחוד האמירויות – משמרות המהפכה האסלאמיתIRGC) ) יצאו בהצהרה רשמית על לוחמה מתמשכת. ה-IRGC הצהיר כי "מבצע זה יימשך ללא הרף עד להבסתו המוחלטת של האויב," תוך שהוא מגדיר במפורש את "כלל הנכסים האמריקנים ברחבי האזור" כ"מטרות לגיטימיות". בהתחייבותה למסע בלתי מתפשר שמטרתו הבסה מוחלטת של ארצות הברית, מנהיגות אירן למעשה קידדה את קיומו של סכסוך מזוין בין-לאומי מתמשך ופתוח.
ייחוס התקפות החמאס, החיזבאללה והחות'ים לאירן
אפשר לייחס במידה משכנעת לאירן את המתקפות על ישראל של החמאס, החיזבאללה והחות'ים, לרבות אלו שבוצעו לאחר ה-7 באוקטובר 2023. החלטה 3314 של העצרת הכללית של האו"ם מכירה ב"מעורבות מהותית [של מדינה]" בתקיפות של קבוצות מזוינות כ"מעשה תוקפנות" (סעיף 3(ז)). האימון ואספקת הנשק של אירן לקבוצות מזוינות עומדים בוודאי ברף של "מעורבות מהותית".
ייחוס תקיפות השלוחות לאירן מחזק את הטענה כי IAC מתקיים מזה זמן רב. בעוד שתקיפות כאלה מתרחשות מזה עשורים, הסכסוך מתנהל ללא ספק ברציפות מאז שאירן נקטה בכוח ב-7 באוקטובר 2023, עת תקף החמאס את ישראל. ארגון החיזבאללה החל לירות על ערים ישראליות יום למחרת. החלטה 3314 מכירה ב"מעורבות מהותית [של מדינה]" בתקיפות של קבוצות מזוינות כ"מעשה תוקפנות" (סעיף 3(ז)). חוקרים כמו טום רואיס וקרסטן סטאן טענו כי יש לפרש "מעורבות מהותית" באופן עקבי עם קריטריונים של "השליטה הכוללת" (ראו פלש).
מבחן "השליטה הכוללת" של ה- ICTY בפרשת טאדיץ' קובע כי אספקת ציוד, מימון ותיאום פעילות צבאית מספיקים לצורך ייחוס, מבלי למצוא הוראות ספציפיות לביצוע פעולות (סעיף 131). גורמים נוספים כוללים ארגון, אימון, ציוד, תכנון מבצעים, בחירת מטרות ותמיכה (סעיף 112).
על פי דיווחים בוול סטריט ג'ורנל, כחמש מאות לוחמי חמאס וג'יהאד אסלאמי פלסטיני (ה-PIJ) עברו אימון קרבי מיוחד באירן בשבועות שקדמו לתקיפות ה-7 באוקטובר. תרגילים אלה נוהלו על ידי כוח קודס – החטיבה של ה-IRGC האחראית על אימון קבוצות פרה-צבאיות – ונכחו בהם בכירים פלסטינים והאלוף-משנה איסמעיל קאאני, ראש כוח קודס. השיטות והטכנולוגיות בהן השתמש ארגון החמאס, כמו רחפנים ותקיפות על אופנועים, נושאות מאפיינים אירניים מובהקים. דיווח נוסף מציין כי התקיפה תואמה בקפדנות במשך חודשים בין ה-IRGC , חמאס וחיזבאללה, כאשר בכירים אירניים נתנו את האישור הסופי בפגישה שנערכה בביירות, ביום שני שקדם לתקיפה. לאחר התקיפה, הודיע דובר החמאס ראזי חמד לבי-בי-סי כי יש לחמאס תמיכה ישירה מאירן, וכי זו "תעמוד לצד הלוחמים הפלסטינים עד לשחרור פלסטין וירושלים". לאחר המתקפה והטבח של השבעה באוקטובר, הביע האייתוללה חמינאי את תמיכתו, בציינו כי חמאס הכה "את המשטר הציוני מכה מכרעת" והעמיד את ישראל "על נתיב שיסתיים אך ורק בחורבנה". מאז אותו יום, הודו בכירים אירניים בהזדמנויות שונות באופן גלוי שאירן הייתה מעורבת בתקיפות. כך למשל, סוכנות הידיעות האירנית תסנים, המזוהה עם משמרות המהפכה, פרסמה ב-15 באוקטובר 2023 דיווח שפירט כיצד חברי החמאס עברו אימון אירני במשך ארבע שנים לפני הטבח, ותיאר את התפקיד המרכזי ששיחקו המשטר והצבא האירניים בהכנתו.
הקשר של אירן עם חיזבאללה מאופיין בתמיכה אסטרטגית ומבצעית עמוקה, תוך שהחיזבאללה ממוצב כשלוחת המפתח של האסטרטגיה האירנית באזור. על פי המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (ה- (CSIS, אירן הייתה הספקית העיקרית של חימוש החיזבאללה מאז ייסוד התנועה בשנת 1982, כשהיא מזרימה לארגון דרך משמרות המהפכה בין 200,000-120,000 טילים ורקטות על פי ההערכות, יחד עם מימון ואימונים. התמיכה הזו מאפשרת לחיזבאללה לבצע תקיפות מתוחכמות, לרבות באמצעות נשק מונחה, תוך שהיא מיישרת קו עם המטרות הרחבות יותר של "ציר ההתנגדות" האירני. הרשת הלוגיסטית של אירן, הכוללת את הגשר היבשתי דרך סוריה, מקלה על אספקה תמידית, שמחזקת את מעמדו של ארגון החיזבאללה כהרחבה של ההשפעה האירנית בלבנון ובאזור כולו. אירן רואה בחמאס, בחיזבאללה, בחותים, ובמיליציות אחרות חברים ב"ציר ההתנגדות", השותפים לאסטרטגיה מתואמת שמטרתה השמדת ישראל. גם ישראל רואה את עצמה במלחמה של שבע חזיתות, כשאירן מהווה את "ראש הנחש".
jus ad bellum בהקשר התקיפות האחרונות
לאחר שייסדנו שישראל ואירן מצויות בסכסוך מזוין מתמשך (IAC), יש לבחון את חוקיותם של המבצעים הישראליים והאמריקנים במסגרת jus in bello, ולא jus ad bellum. כחלק מסכסוך מזוין מתמשך, התקיפות של ישראל וארצות הברית על אירן אינן יכולות להיחשב פעולת תגמול (קוקס). על פי עמדתה הרשמית של ארצות הברית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברי היועץ המשפטי לשעבר של מחלקת המדינה בריאן ג'. איגן:
"לפי עמדת ארצות הברית, לאחר שמדינה נקטה כדין במדיניות של שימוש בכוח למטרה של הגנה עצמית נגד קבוצה מזוינת כלשהי, בעקבות תקיפה מזוינת ממשית או קרובה מצד אותה קבוצה, אין חובה מכוח המשפט הבינלאומי לבחון מחדש האם תקיפה מזוינת קרובה לפני ביצוע כל פעולה עוקבת נגד אותה קבוצה, ובלבד שפעולות האיבה טרם הגיעו לסיומן."
דינשטיין, באופן דומה, קובע כי בעת מלחמה, בחינת המידתיות של jus ad bellum אינה רלוונטית לאורך כל הלחימה. "ברגע שהמלחמה מתנהלת, הפעלת ההגנה העצמית עשויה להביא ל'השמדת צבא האויב', ללא קשר לתנאי המידתיות שבמסגרת jus ad bellum " ( War, Aggression and Self-Defence, עמ' 208).
מסקנה
מכיוון שמבצע שאגת הארי מתרחש במסגרת סכסוך מזוין מתמשך ומוכר, מידת חוקיותו אינה תלויה בשאלה של "מידתיות" התגובה לאירוע יחיד. במקום זאת, יש לשפוט את המבצע על פי הסטנדרטים של jus in bello, כלומר, המבצע חוקי ומותר כל עוד הוא שומר על עקרונות הדין הבינלאומי של הבחנה, צורך צבאי ומניעת סבל מיותר במהלך ביצוע פעולות האיבה.
