המחקר, בין היתר, מפריך מיתוסים באשר למצבם הכלכלי של המבוגרים בישראל ומתריע מפני מדיניות חסרת הבחנה בעניינם שמגדילה פערים חברתיים.
כמה נקודות מרכזיות שעלו מהניתוח המוצג:
• אף־על־פי שייצוגם של מבוגרים בשיח הציבורי מקושר לרוב לעוני ולרמת חיים נמוכה, ההכנסה נטו של משקי־בית מבוגרים גבוהה, בממוצע, מההכנסה של משקי־בית צעירים.
• ההבדל ברמת החיים הכלכלית בין משקי־בית מבוגרים לצעירים מתבטא גם בבעלות על דירה (שיעור הבעלות על דירה גבוה יותר בקרב משקי־בית מבוגרים).
• יחד עם זאת. רמת החיים הכלכלית של מבוגרים יוצאי ברית־המועצות־לשעבר יורדת בצורה דרמטית לאחר פרישתם משוק התעסוקה.
• משקי־בית בגילי 75+ מקבלים העברות ושירותים בשווי גבוה יותר מתשלומי המיסים שלהם, ומשקי־בית בגילי 65 – 74 מקבלים העברות נטו (שווי שירותים והעברות בניכוי תשלום מיסים) שליליות.
• מדיניות שמטרתה לצמצם פערים חברתיים, תוך הגדלת תקציבים לכלל האוכלוסייה המבוגרת ללא הבחנה, עשויה להוביל במקרים מסוימים לתוצאה הפוכה – להגדיל את אי־השוויון בהכנסות.
