זה לא סוד שיש לנו מחלוקת עמוקה עם ארגוני עובדים בכלל ועם ארגוני המורים בפרט. ככלל היינו רוצים לראות מערכת חופשית יותר שמושפעת פחות מגחמותיהם של הוועדים ומהאינטרסים שלהם שמנוגדים לא פעם לאלו של הציבור הרחב. עם זאת, באווירת פיוס של ימי הסליחות, נציין שני דברים בהם אנו דווקא מסכימים עם יפה בן דוד.
הראשון – צריך לבטל את פרויקט יוח"א (יום חינוך ארוך) ויפה שעה אחת קודם. התוכנית שנחקקה לפני כמעט 30 שנה הייתה אמורה להתרחב בהדרגה לכלל המערכת, אך ההחלה המלאה נדחתה שוב ושוב. כרבע מתלמידי ישראל נהנים ממנה, כולל לא מעט תלמידים משכונות חזקות. אין הגיון מאחורי הפריבילגיה הזו, ויפה קראה לפני כחודש להוריד אותה מכתפי המורים.
במקביל ליוח"א מתקיימת תכנית הצהרונים של ניצנים שבמסגרתה מפעילות הרשויות המקומיות צהרונים בסבסוד לפי האשכול הסוציו-אקונומי של הרשות. עם כל הבעיות שקיימות בצהרונים, הם כוללים העשרה ולא לימודים (ובישראל לומדים הרבה יותר שעות מהממוצע ב-OECD) הם זולים וגמישים יותר, אפשר להחליף מפעיל שאינו מספק שירות טוב, והם לא חובה – ההורים בוחרים אם להשאיר את ילדיהם ולשלם על כך לפחות חלק מהעלות. אין סיבה לא לבטל את יוח"א ולהחיל את תכנית ניצנים על כלל המערכת. את המלצותינו לשיפור מערך הצהרונים נשמור לפוסט אחר.
ההצעה השניה של יפה הגיעה כעת עם פתיחת שנת הלימודים – היא מסכימה לקצר את שבוע הלימודים ל-5 ימים. זו בהחלט בשורה כי ועדות שונות קראו לעבור לשבוע לימודים של 5 ימים כמו בכל מדינה אחרת, ומי שמנעה זאת לכל אורך השנים זו הסתדרות המורים. אגב, מי שחס על הקפה הרגוע של שישי או אפילו עובד ביום הזה וזקוק לבית הספר, בנק ישראל כבר המליץ לקיים שישונים מסובסדים להורים שירצו בכך בדומה לצהרונים, אבל חינוך חינם בזמן שרוב ההורים לא עובדים הוא הקצאה בזבזנית מאד של משאבים ציבוריים יקרים להחריד.
אממה, יפה מסכימה לשינוי בתנאי אחד – שהמורים יעבדו 4 ימים בשבוע ותישמר להם הזכאות ליום חופשי שישמש ללימודים, השתלמות ופיתוח מקצועי. לזכותה יאמר שגם הנייר של בנק ישראל מ-2019 שהציע לעבור לשבוע למידה של 5 ימים הסכים לתנאי הזה, אבל הוא הציע בנוסף לבטל לא פחות מ-22 ימי חופשה על מנת לאפשר להורים לעבוד בלי צורך לאלתר פתרונות לאורך כל השנה. יפה בן דוד רוצה לקחת את הממתק מבלי לשלם עליו.
ובכן, אנו לא מתנגדים נחרצות: משרה מלאה של מורים מורכבת מסך מסוים של שעות, לפעמים נוח למורה ולמנהל לפרוס אותם על 4 ימים ולפעמים לשני הצדדים נוח לפרוס על 5 ימים. למה להגדיר לכולם בכמה ימים הם צריכים לעבוד? האם יום עבודה לא יכול להכיל גם הוראה וגם השתלמות? בוודאי שכן. בנוסף, חשוב להבחין בין מחנכות למורות מקצועיות – לגבי הראשונות יש חשיבות גבוהה יותר שיהיה בבית הספר בכל ה-5 ימים כי הכיתה היא תחת אחריותם, וכיתה ביום החופשי של המחנכת היא לא אותה כיתה. אגב, המלצנו כבר מזמן לראות בתפקידי חינוך כיתה וריכוז שכבה או מקצוע תפקידי ניהול זוטר ולתגמל עליהם בהתאם לגודל האחריות שנוספת בגינם, ולא כמו הפרמיה הנמוכה שניתנת היום. לגבי מורות מקצועיות – כאמור זה צריך להיקבע בין המנהל למורה, לפי אילוצי מערכת השעות והעדיפויות של המורה, לא צריך שיפה תקבע מלמעלה ותמנע את הגמישות הנצרכת. לא מצאנו מערכת חינוך ארצית שבה ברירת המחדל היא חמישה ימי לימוד לתלמידים וארבעה ימי נוכחות בלבד לכל המורים, ואין צורך להיות הראשונים לנסות זאת.
בכל אופן, ביטול יוח"א וביטול הלימודים בימי שישי עשויים ביחד לחסוך בכוח הוראה ולחסוך למשק מיליארדים רבים, אז עם כל ההסתייגויות שמנינו אנו קוראים להקשיב ליפה, אבל רק בשתי הסוגיות האלה.
