ב- 5.5.2026, מפגינים אנטי-ישראליים רעולי פנים נהרו אל בית הכנסת "פארק איסט" במנהטן כדי להפגין נגד אירוע בו שווק נדל"ן ישראלי. טענתם הייתה שבאירוע נמכרו "אדמות פלסטיניות גזולות" בהתנחלויות ישראליות "באופן בלתי חוקי". ראש העיר ניו יורק זוהרן ממדני העביר ביקורת על האירוע, כשהוא מכנה אותו "הפרה של הדין הבינלאומי". הפגנות אלימות התרחשו באירועי עלייה דומים בלוס אנג'לס, קנדה ובריטניה. המפגינים הצדיקו את עצמם בטענה שמכירת הקרקעות אינה חוקית. (שימו לב שלא מתקיימות מכירות באירועים האלה, רק פרסום). אלא שיש בעיה אחת בטענה הזו: רכישת קרקע ביהודה ושומרון אינה מנוגדת לאף חוק אמריקני. למעשה, אין עליה איסור באף מדינה מערבית. היא אפילו חוקית תחת הדין הבינלאומי. כל זאת ללא קשר לשאלה של חוקיות המדיניות הישראלית בעניין ההתיישבות.
אחד מפסקי הדין המשמעותיים ביותר בעניין זה ניתן בבריטניה, בתיק ריצ'רדסון נגד מנהל התביעות הציבוריות. באוקטובר 2010, מפגינים נכנסו אל החנות של רשת "אהבה" בקובנט גארדן, וקשרו את עצמם בשלשלאות אל חפצים כדי להפריע לפעילות העסק. טענתם הייתה שהמכירה של מוצרים שייצרה חברה בעלת מפעל בצפון ים המלח ב"שטח פלסטיני כבוש" היא עבירה על החוק. המפגינים הואשמו בהסגת גבול בנסיבות מחמירות.
בית המשפט פסק שמכירת המוצרים חוקית לחלוטין, גם אם קיים ויכוח פוליטי סביב מקורותיהם. במקרה של הסגת גבול בנסיבות מחמירות, מפגינים אינם יכולים לטעון להגנתם שהם מנעו עבירה על החוק, אלא אם כן הפעילות העסקית שהופרעה היא עבירה פלילית מיידית בחוק האנגלי. בקצרה, בית המשפט הבריטי פסק שאין כל אי-חוקיות במכירת מוצרים שמקורם ב"התנחלויות" ישראליות, או שיש להם קשר עמן.
נדלג מעבר למיצר לצרפת. בשנת 2007, אגודת הסולידריות צרפת-פלסטין, ה- AFPS, תבעה יחד עם אש"ף שתי חברות צרפתיות, ואוליה ואלסטום, על חלקם בפרויקט הקמת הרכבת הקלה בירושלים. הם טענו שהפרויקט מפר את הדין הבינלאומי על ידי אספקת שירותים לקהילות יהודיות במזרח ירושלים. בית הדין לערעורים של ורסאי דחה את העתירה. הוא פסק שבמקום לאסור על פעילות עסקית, "הכוח הכובש רשאי, ואף מחויב, להקים מחדש את הפעילות הציבורית הרגילה במדינה הכבושה, ולבצע את המהלכים המנהליים הנוגעים לפעילויות שמנהלים על פי רוב רשויות המדינה..". על פי בית המשפט, מנהגים בינלאומיים בדין הבינלאומי בכל מקרה אינם חלים על חברות פרטיות.
נמשיך במבט השוואתי על טריטוריות אחרות בעולם שנמצאות תחת כיבוש או בלב סכסוך. נראה שאין איסור בדין הבינלאומי על עשיית עסקים בשטח כבוש. המשרד לסחר בינלאומי של הממלכה המאוחדת פרסמה את ההדרכה להלן על עשיית עסקים בצפון קפריסין, שנמצא תחת כיבוש טורקי:
"החלוקה הפוליטית המתמשכת של האי קפריסין משפיעה על האזורים שאינם בשליטתה של הרפובליקה של קפריסין (צפון האי). למרות שקפריסין היא מדינה חברה באיחוד האירופי, האזורים שאינם בשליטת הרפובליקה של קפריסין אינם כפופים לזכויות וחובות האיחוד ב-Acquis. אפשר לעסוק במסחר דרך הקו הירוק (קו הגבול המפריד בין הרפובליקה של קפריסין לבין צפון קפריסין)."
ביוני 1974, טורקיה פלשה אל השליש הצפוני של קפריסין, תוך גירוש קרוב ל-203,000 קפריסאים יווניים. בשנת 1983, טורקיה הכריזה על עצמאותה של "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (TRNC)". ה-TRNC לא מוכר על ידי אף מדינה מלבד טורקיה. מועצת הביטחון של האו"ם קראה שוב ושוב לאי-הכרה ב-TRNC ולסיום הכיבוש. אף על פי כן, המועצה האירופית לא נמנעה מהשקעה ישירה בתכניות שנועדו לחזק את הפיתוח הכלכלי של קהילת המתיישבים הטורקית. חברות גדולות כמו קבוצת פורד, דנסקה בנק ורי/מקס פועלים בצפון קפריסין, לעתים קרובות תוך קיום קשרים ישירים עם הכוחות הכובשים.
בשנת 2025, השר הבריטי למדיניות סחר, דאגלס אלכסנדר, הבהיר שחברות בריטיות רשאיות לסחור בסהרה המערבית שבשליטת מרוקו. משרד החוץ והסחר האוסטרלי ציין: "לאור המעמד של סהרה המערבית כטריטוריה שאינה בשליטה עצמאית, ישנם שיקולים של הדין הבינלאומי בהקשר של ייבוא משאבי טבע מסהרה המערבית". המשרד ממליץ על ייעוץ משפטי נוסף. אין כל רמז לאיסור כלשהו לעסוק במסחר שאינו הפקת משאבים. בשנת 2019, ממשלת הולנד הצהירה כי "פעילות כלכלית בסהרה המערבית אינה נוגדת בהכרח את המשפט הבינלאומי."
באוקטובר 2024, בית הדין האירופי לצדק הוציא פסק דין סופי בנוגע להחלת הסכם הסחר האירופי-מרוקאי משנת 2019 בתחומי הדייג והמוצרים החקלאיים על סהרה המערבית. מרוקו כובשת את סהרה המערבית מאז שנות השבעים של המאה העשרים. בית הדין קבע שהסכם הסחר לא חל על סהרה המערבית, משום שהעם בסהרה המערבית לא הביע הסכמה לאמנה. בית הדין אישר שתיתכן הנחה של הסכמה, ולאו דווקא הסכמה מפורשת. פירושו של דבר, אין איסור כשלעצמו, על פעילות מסחרית בשטח כבוש.
חלק מהחברות הגדולות בעולם פועלות בסהרה המערבית. בשנת 2023, החברה הצרפתית ENGIE הקימה תשתית של טורבינות רוח במפעל ההתפלה בדחלה שבסהרה המערבית. חברות נוספות הפועלות בתחום החשמל כוללות את חברת החשמל אנל, סימנס גמסה, וג'נרל אלקטריק. החברה הצרפתית Sogestran עוסקת בהובלת נפט לסהרה המערבית; החברות הגרמניות היידלברג-סימנט ו תיסן-קרופ, וכן חברת Holcim השווייצרית, הקימו מפעלי מלט בשטח ומפעילות אותן. הדבר עולה בקנה אחד עם הייעוץ המשפטי של הממשלות הלאומיות הרלבנטיות.
ולאן כל זה מוביל אותנו?
למפגינים רעולי פנים המנפנפים בדגלי חמאס וצועקים בעד אינתיפאדה, תוך הפחדת יהודים המממשים את זכותם להשתתף בפעילות חוקית בבית כנסת. זוהי הדגמה נוספת לצורה שבה המונח "המשפט הבינלאומי" הפך למילות קסם שפירושן "דברים שישראל עושה שלא מוצאים חן בעיניי".
