אליוט מ' מאלין*
במהלך השנתיים האחרונות היינו עדים להשחתה חמורה של המשפט הבין־לאומי ולהפיכתו לכלי־נשק שנועד לגרום נזק דיפלומטי משמעותי למדינת־ישראל.[1] נסיונות אלו עיוותו סטנדרטים משפטיים וגרמו נזק אמיתי לאנשים ברחבי העולם שספגו האשמות בגין המעשים שיוחסו לממשלת ישראל. כל זה נעשה תוך מתן פטור לצד האחר לסכסוך, ארגון חמאס, מאחריות למעשיו שלו, שפגעו באזרחים פלסטינים בעזה.
השאלה שיש לשאול כעת את הקהילייה המשפטית היא: לאן ממשיכים מכאן?
חוקי המשפט הבין־לאומי נחקקו במטרה ליצור הגנות על אזרחים ולוחמים כאחד.[2] השימוש בלוחמה משפטית נגד ישראל גורם נזק אמיתי למי שהחוק התכוון להגן עליו.[3]
בשלב מוקדם מאוד של הלחימה כבר הוטחו האשמות נגד ישראל על ניהול המלחמה בעזה,[4] תוך שרבים מצטטים, למשל, את האמרה של נתניהו על "עמלק",[5] את האמירה של גלנט על "חיות אדם"[6] ואת התבטאותו של הרצוג לגבי אחריות האומה העזתית כולה.[7] מכלול ההצהרות האלה עלול להישמע לאוזן בלתי־מיומנת כעדות לרצון של ישראל לבצע רצח־עם.[8] אולם כאשר מחילים את ההבנה המשפטית הנדרשת לניתוח ההאשמות, הן מתפוררות אחת לאחת, ומתגלות כנטולות כוונה ולו הקטנה ביותר לרצח־עם.[9] כפי שיפורט להלן, הן תחת מבחן "המסקנה הסבירה היחידה" של בית־הדין הפלילי הבין־לאומי (להלן: ה־ICC) והן תחת מבחן ארבע הצלעות של בית־הדין הפלילי הבין־לאומי ליוגוסלביה לשעבר (להלן: ה־ICTY) נמצא שכאשר בוחנים את ההצהרות האלה על רקע ההקשר שבו הן נאמרו, אף אחת מהן אינה נושאת אופי של כוונה לרצח־עם.
ה־ICC קבע, בפסק־דין שנתן בתביעתה של בוסניה נגד סרביה, כי "יש להוכיח באופן משכנע את הכוונה המיוחדת (dolus specialis) – אותה כוונה ספציפית להשמיד קבוצה במלואה או בחלקה – על־ידי התייחסות לנסיבות ספציפיות, אלא אם כן אפשר להוכיח באופן משכנע את דבר קיומה של תוכנית כללית למטרה זו; וכדי שדפוס התנהלות יתקבל כראיה לקיומה של תוכנית כזו, עליו להיות כזה שאינו יכול אלא להצביע על קיומה של כוונה כזו".[10]
מבחן ארבע הצלעות של ה־ICTY מאפשר הסקת כוונה לרצח־עם על־ידי הוכחה של ארבעה מרכיבים: (1) הצהרות שמלמדות, על רקע הקשרן, על כוונה לרצח־עם; (2) היקף נרחב של זוועות שבוצעו; (3) הצבה שיטתית של הקבוצה המוגנת כמטרה; 4) ראיות לכך שהמעשה הפלילי (actus reus) של רצח־עם תוכנן בכוונה תחילה.[11]
ההערה של נתניהו על "עמלק", למשל, זהה למילים המופיעות על האנדרטה לזכרון השואה בהאג.[12] ביחס לגלנט, ברור מהזכרת חמאס בדבריו שהוא התכוון באופן ישיר לארגון הטרור כצד עוין לסכסוך.[13] ובאשר להרצוג, הנשיא קבע בבירור כי יש להגן על אזרחים פלסטינים.[14] סוגיה כבדת־משקל נוספת בהצבעה על דברי הרצוג כראיה לכוונה לרצח־עם היא שהנשיא ממילא אינו חלק משרשרת הפיקוד שיכול לחלק פקודה כזו או להשתתף בביצועה. בכך הצלע הראשונה של מבחן ה־ICTY נכשלת.
באשר לצלע השנייה, לעיתים קרובות אנשים דנים במלחמה בעזה משל מדובר במלחמה מסיבית בצורה "חסרת תקדים". אומנם, ההרס עצום ומניין ההרוגים הגולמי גדול, אולם נשאלת השאלה אם אכן מדובר בהיקף גדול עד כדי כך שאפשר לראות בו משום השמדה חלקית של קבוצה מוגנת. נכון למועד כתיבתן של שורות אלו, מניין ההרוגים עומד על 67,869 מקרי מוות מדוּוחים, לרבות של לוחמים, במהלך שנתיים של לחימה בעזה.[15] אין ספק שמספר זה יעלה,[16] אולם לא סביר שהוא יעלה כדי אחוז משמעותי באופן סטטיסטי. אוכלוסיית עזה הכוללת לפני המלחמה מנתה על־פי ההערכה כ־2,230,000 נפשות.[17] חשבון פשוט מעמיד את שיעור ההרוגים הכולל, לרבות הלוחמים, על כ־3% מהאוכלוסייה שלפני המלחמה. בסרברניצה ההערכה היא שקרוב ל־20%–30% מהאוכלוסייה המוסלמית הבוסנית של המובלעת נרצחה ביולי 1995,[18] וברואנדה ההערכה היא שעד 80% מבני הטוטסי נרצחו במהלך מאה ימים של רצח־עם.[19] אם כן, אף שמספר המתים הגולמי בעזה משמעותי, הוא אינו משמעותי דיו להיחשב היקף מסיבי של זוועה כמו במקרים האמורים, במיוחד כאשר מביאים בחשבון את השימוש השיטתי של חמאס בתשתיות האזרחיות וההומניטריות בעזה במסגרת לחימתו. כך שגם הצלע השנייה של מבחן ה־ICTY אינה מתקיימת.
המטרה המוצהרת של ישראל במשך כל תקופת המלחמה הייתה להילחם בחמאס ובקבוצות חמושות אחרות.[20] ישראל הוציאה מטרה זו אל הפועל תוך אזהרות חוזרות לאזרחים להתפנות משטחי הלחימה,[21] גם מתוך ידיעה שחמאס הופך את האזורים האזרחיים וההומניטריים לכלי־נשק ונלחם מתוכם.[22] אין בדל ראיה לכך שישראל הציבה פלסטינים כמטרה באופן שיטתי, בייחוד לנוכח סך ההרוגים הכולל, כפי שדווח. כך שגם הצלע השלישית של מבחן ה־ICTY נכשלת.
לבסוף, אין בדל ראיה לכך שהיה תכנון מודע כלשהו של תוכנית או פעולה פיזית (actus reus) של השמדת עם, וכך נכשלת גם הצלע הרביעית.
הדגמה זו ממחישה כיצד כל ההאשמות מופרכות כאשר מיישמים את המבחנים הנדרשים. על המאשימים להביא דברים בהקשרם, ואז גם נוצרת מסקנה סבירה חלופית לגבי הכוונה העומדת בבסיס הפעולות – החזרת החטופים ופירוק חמאס.
יתרה מזו, כל ההאשמות כלפי ישראל מסרבות לכלול הערכה של פעולות חמאס כצד שני לסכסוך, ולהביא בחשבון כיצד דרך לחימתו משפיעה בתורה על פעולות הצד הישראלי. זהו כשל קריטי של המאשימים. סירוב זה גם קובע למעשה כי לחמאס אין אחריות למעשיו שלו. כבר הוכח מעל לכל ספק שחמאס הפך את התשתיות האזרחיות וההומניטריות ברחבי עזה לכלי־נשק.[23] כל משפטן סביר שיחווה את דעתו על המתחולל בעזה בראי אמנת ז'נבה הרביעית והפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה ימצא, מעבר לספק סביר, כי בכפוף לשיקולים של מידתיות ולחובה לתת אזהרה, ההגנות שנועדו לחול על המקומות האלה נהפכו לבלתי־קיימות כמעט.[24] אי־הערכת התנהלותו של חמאס במסגרת הבנת יישומן של הוראות האמנה הוא פגם הרסני בכל ההאשמות הללו של ישראל ברצח־עם. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שהוא מסיר את ההקשר ואת האחריות מצד אחד לסכסוך, תוך שהוא שולל למעשה את היכולת של הצד האחר להילחם במלחמה שיש לו זכות חוקית לנהלה.[25] יתרה מזו, הוא מזניח את ההבנה כיצד התנהלות חמאס משפיעה על קבלת ההחלטות הישראלית, וכיצד החוק הבין־לאומי חל במצבים כאלה.
פגם הרסני נוסף הוא חוסר ההבנה של מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, שהייתה בעצמה פשע של רצח־עם.[26] זאת ועוד, הסירוב לדון בעובדה שכל עוד חמאס המשיך להחזיק בחטופים עמדה לישראל הזכות להילחם מדגים אף הוא כשל יסודי בהבנת המבחנים הנדרשים, שלא לדבר על החוק.
אם כן, מכיוון שאפשר לדון בהצדקה המשפטית של ישראל להילחם, ומכיוון שלנוכח השימוש המתועד היטב של חמאס בתשתיות אזרחיות והומניטריות אפשר לקבוע שיש הסברים סבירים אחרים להתנהלות הישראלית, ולבסוף מאחר שמי שמעלה את ההאשמות בדבר רצח־עם מסרב לשקול את ההסברים הללו, ניכר שמלכתחילה הן לא היו האשמות רציניות. כל מטרתן הייתה לגרום נזק למוניטין של ישראל ברחבי העולם ולסייע לחמאס כצד לסכסוך על־ידי הפעלת לחץ משמעותי על ישראל.
אלא שבסופו של דבר התנהלות זו גורמת נזק מרושע וחמור הרבה יותר, שכן הדבר מאותת לחמאס, כצד לסכסוך, שהוא יכול לצאת פטור בלא עונש מהפרות חמורות של החוק הבין־לאומי ושל נורמות בין־לאומיות.[27] חמאס מקבל "אור ירוק" מטפורי להמשיך בהתנהלות כזו, שבהכרח גורמת נזק רב יותר לאזרחים פלסטינים חפים מפשע.[28] יתרה מזו, הדבר פוגע באופן יסודי בחוק עצמו. החוק והמוסדות הבין־לאומיים חדלים להיות אמינים, ודבר זה מוביל באופן ישיר לעולם מסוכן יותר.
דוגמה לכך ניתן למצוא גם בהתנהלותו של ה־ICC עצמו. העובדה שהתובע הראשי ביקש צווי מעצר לאחר שביטל פגישה עם ישראל שנועדה לדון, בין השאר, בסוגיות של משלימוּת – אותו עקרון־יסוד של ה־ICC שקובע כי יש לכבד את בתי־המשפט של המדינות ולסמוך עליהם בכל הנוגע בבירור טענות להפרת החוק הבין־לאומי – רק שוחקת את אמינותו של בית־הדין עצמו.[29]
אולם זו אינה הסוגיה המשמעותית היחידה העולה מחקירת ה־ICC וממתן צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט. במשך שנים קיימות ראיות למכביר בדבר פשעים נגד האנושות שחמאס מבצע בעזה נגד פלסטינים.[30] משרדו של התובע (ה־OTP) לא רמז אפילו פעם אחת שיחקור או יבקש צווי מעצר בגין פשעים שביצעו פלסטינים כלפי פלסטינים. המסר שעובר מהמערכת המשפטית הבין־לאומית הוא שאם הפושע אינו מהקבוצה הרצויה, הצדק אינו חשוב.
הפשעים שמעוגנים בחוקת רומא כוללים שימוש במגן אנושי,[31] עינויים,[32] נטילת רכוש,[33] רדיפה,[34] תקיפת אזרחים,[35] גרימת סבל משמעותי בכוונה תחילה,[36] חילול הכבוד האישי,[37] שימוש בילדים או גיוסם,[38] העמדה לדין או הוצאה להורג ללא הליך הוגן[39] ועוד. אנו יודעים שחמאס ביצע כל אחד ואחד מהפשעים האלה בעם הפלסטיני. השאלה המתבקשת היא: אם ה־ICC דואג לצדק עבור הפלסטינים, מדוע הצדק אינו מעניין אותו כאשר הפושע נגדם אינו ישראלי?
שאלה זו מעלה שאלה עוקבת: מהו מעמדו של המשפט הבין־לאומי אם הוא מיושם באופן סלקטיבי? הסלקטיביות הזו שמפגינים גורמים בין־לאומיים,[40] ישויות[41] ואף אנשי מקצוע[42] מובילה לפיחות במעמדו של החוק הבין־לאומי ומסיבה לו נזק אמיתי. אם לצדק יש חשיבות רק כאשר אפשר להאשים צד אחד מסוים, אזי לצדק אין באמת חשיבות. אנשים אלו אינם מבקשים כל צדק, אלא רק מובילים מתקפה על צד אחד תוך עיוות וניצול לרעה של החוק. על־מנת שהמשפט הבין־לאומי ישיב לעצמו תחושה של אמינות, עליו לדרוש שפרופסורים ומשפטנים, ארגונים לא־ממשלתיים והאו"ם, מדינות וכלי־תקשורת, יפעלו כולם להצילו מעומק הנזק שהם גרמו. פירושו של דבר הוא להטיל אחריות על הגורמים שבאמת אשמים בפשעים הללו, במקום לרדוף את המדינה שהייתה לה עילה תקפה לצאת למלחמה (casus belli) לאחר שאזרחיה נטבחו ונחטפו במעשי רצח־עם של ממש.
* עורך־דין ומומחה למדיניות, ומי שמוביל את המאמצים לבקש צדק עבור קורבנות רצח־עם בבית־הדין הפלילי הבין־לאומי ובאמצעות מנגנונים שונים העומדים לרשותו; פעל לקידוד דרישותיה של אמנת האו"ם בדבר מניעת רצח־העם וענישת מבצעיו לתוך החוק האמריקאי, כאמצעי שיסייע בהוראת הנושא של רצח־עם באוניברסיטאות; קיבל תואר שלישי במשפטים (Juris Doctorate) מאוניברסיטת סירקיוז, תואר שני בתקשורת אסטרטגית מאוניברסיטת איווה, ותואר שני במִנהל ציבורי מאוניברסיטת נוודה.
[1] ראו Andrew Tucker, Using the ICJ as a Political Weapon Against Israel—and Avoiding the Real
Problem of Terror, thinc (Jan. 30, 2025), https://did.li/nuiUY.
[2] ראו International Human Rights Law, OHCHR, https://did.li/QFKx5 (נדלה לאחרונה ב־14.10.2025).
[3] Susan W. Tiefenbrun, Semiotic Definition of "Lawfare", 43 Case W. Rsrv. J. Int'l L. 29, 29 (2010) ("'לוחמה משפטית' היא נשק שנועד להשמיד את האויב על־ידי שימוש, שימוש לרעה וניצול לרעה של המערכת המשפטית והתקשורת כדי להקים זעקה ציבורית נגד אותו אויב").
[4] ראו Genocide Emergency Alert: Israel and Gaza, Genocide Watch (Oct. 18, 2023), https://did.li/sA2Iw. ראו גם Raz Segal, A Textbook Case of Genocide, Jewish Currents (Oct. 13, 2023), https://jewishcurrents.org/a-textbook-case-of-genocide. שתי ההאשמות הללו בביצוע רצח־עם הועלו עוד לפני שישראל נכנסה לעזה והחלה בלחימה משמעותית נגד חמאס. על־פי כל הגדרה אמינה של רצח־עם, אי־אפשר למצוא שהוא התרחש בנקודה זו, שבה לא היה ממה ללמוד על מעשים של רצח־עם (actus reus) או אפילו על כוונה לרצח־עם (mens rea).
[5] Ahmed Asmar, South Africa Reminds ICJ of Netanyahu's Amalek Rhetoric to Invoke Genocide Against Palestinians, Anadolu Agency (Jan. 11, 2024), https://did.li/MjQgT. על האיגרת ששלח ראש הממשלה לחיילי צה"ל, ואשר בה ציטט את הפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק", ראו חזקי ברוך "נתניהו פרסם 'איגרת לחיילים': תעוזתכם, דבקותכם במטרה ואומץ ליבכם מעוררים השראה עצומה" ערוץ 7 (3.11.2023) https://www.inn.co.il/news/618922.
[6] Asmar, לעיל הערה 5. על אמירתו של גלנט ראו יואב זיתון "גלנט: 'מצור מוחלט יוטל על הרצועה; אנו נלחמים בחיות אדם'" ynet (9.10.2023) https://www.ynet.co.il/news/article/b13rvrbzp.
[7] 'A Blood Libel': Herzog says ICJ 'Twisted My Words' to Support 'Unfounded' Contention, Times Isr. (Jan. 29, 2024), https://did.li/g0nDN.
[8] Nick Schifrin, Zeba Warsi & Dan Sagalyn, UN Commission Accuses Israel of Genocide in Gaza. Lawyers Offer Opposing Views on Findings, PBS (Sept. 17, 2025), https://did.li/YviUY.
[9] ראו, למשל, Salo Aizenberg, UN Watch Legal Rebuttal: Disproving the Pillay Commission's False "Genocide" Accusation Against Israel, UN Watch (Sept. 16, 2025), https://did.li/6e8rl ("אין כל אזכור של ההתעצמות הצבאית של חמאס בעזה במשך שבע־עשרה שנה, לרבות רשת המנהרות עצומת־הממדים, הבניינים הממולכדים וההתחמשות המסיבית בנשק. בהתעלמו מהמציאות הזו, הדוח [של האו"ם] מפשיט מהסכסוך את ההקשר הצבאי שלו ומשכתב מטרות צבאיות לגיטימיות כראיות לרצח־עם") (סוגיות מהותיות עולות כאשר האשמה ברצח־עם מתעלמת מאמצעי הגנה סבירים ומהתנהגותם של שני הצדדים לסכסוך).
[10] ראו Application of the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide (Bosn. & Herz. v. Serb. & Montenegro), Judgement, 2007 I.C.J. Rep. 47, ¶ 373 (Feb. 26) (ההדגשה הוספה).
[11] Ryan Park, Proving Genocidal Intent: International Precedent and ECCC Case 002, 63 Rutgers L. Rev. 129, 151–152 (2010).
[12] Anat Ratzabi, Joods Monument, Outdoor Art—The Hague, https://bkdh.nl/en/kunstwerken/joods-monument/ (נדלה לאחרונה ב־15.10.2025). על־יד המגן־דוד חרוט הטקסט "זכור את אשר עשה לך עמלק… לא תשכח" (דברים, פרק כה, פסוקים יז ו־יט). זהו אותו פסוק שציטט נתניהו, ואשר נעשה בו שימוש תדיר כדי לבטא אסון שפקד את היהודים. החלת ההקשר מלמדת שאין עמידה ברף שמציבה הצלע הראשונה של מבחן ה־ICTY.
[13] יואב זיתון "גלנט ללוחמים בגבול עזה: מי שבא כדי לערוף ראשים – אנחנו נחסל אותו" ynet (10.10.2023) https://www.ynet.co.il/blogs/israelatwar4de/article/sj7qyeqzt. באותה הצהרה, שכללה שוב את הביטוי "חיות אדם", גלנט קובע מפורשות: "לא יהיה מצב שילדים ישראלים נרצחים בשדות והחמאס ימשיך להתקיים, שחררתי את כל המעצורים – הורגים את כל מי שנלחם בנו, משתמשים בכל האמצעים" (ההדגשה שלי). כאן גלנט מתייחס באופן ספציפי לחמאס, ולא לפלסטינים, ואותם הוא מתאר כחיות אדם. בהקשר הנדרש על־פי מבחן ה־ICTY, הצהרה זו אינה עולה כדי הצבעה על כוונה לרצח־עם, מכיוון שחמאס אינו בגדר קבוצה מוגנת, אלא צד חמוש בסכסוך.
[14] President Herzog Holds Briefing for International Media, State of Israel—Ministry of Foreign Affairs (Oct. 16, 2023), https://did.li/rF2Iw ("We are very cautious in the way we operate. The IDF uses all the means at its disposal in order to reduce harm to the population. For example, many resources are invested in gathering intelligence to locate the enemy separately from civilian population, in evacuating the civilian population from the centre of the battle, warning citizens, and monitoring humanitarian situation"). כאן הנשיא הרצוג מצהיר באופן מפורש כי המטרה היא להגן על אזרחים, ולא לפגוע בהם. שוב, כאשר דבריו מובאים בהקשרם, כפי שמבחן ה־ICTY דורש, כוונת דבריו אינה רצח־עם.
[15] Gaza War Death Toll at 67,869: Health Ministry, Dawn (Oct. 13, 2025), https://www.dawn.com/news/1948631.
[16] Wafaa Shurafa, Samy Magdy & Melanie Lidman, Living Hostages and Palestinian Prisoners Released as Part of Gaza Ceasefire, PBS (Oct. 13, 2025), https://did.li/tuz6q ("מניין ההרוגים צפוי לעלות ככל שיוציאו גופות מתוך ההריסות שלא היה אפשר לגשת אליהן קודם לכן בגלל הלחימה").
[17] Qais Abu Samra & Betul Yilmaz, Gaza's Population Drops by 10% Amid Israel's Genocidal War, Anadolu Agency (July 10, 2025), https://did.li/jRtmC.
[18] International Criminal Tribunal for the Former Yugoslavia, Facts About Srebrenica 8 (2005), https://did.li/Hj8rl (נדלה לאחרונה ב־15.10.2025) ("ההגנה טענה כי הריגתם של עד 7,500 בוסנים מוסלמים אינה מהווה חלק מהותי מקבוצת הבוסנים המוסלמים, שגודלה כ־1.4 מיליון בני־אדם, ואפילו לא חלק מהותי מ־40,000 הבוסנים המוסלמים שבסרברניצה… בית־המשפט בערכאה הראשונה מצא כי הראיות מפריכות את טענות ההגנה. כוחות הבוסנים הסרבים טבחו באופן שיטתי בין 7,000 ל־8,000 גברים בוסנים מוסלמים מסרברניצה במשך תקופה של לא יותר משבעה ימים").
[19] Marijke Verpoorten, The Death Toll of the Rwandan Genocide: A Detailed Analysis for Gikongoro Province, 60 Population 331, 341 (2005) ("לאחר הפחתת המספר המוערך של כ־150,000 ניצולים מבני הטוטסי, מתקבל מניין הרוגים של 763,600 בני טוטסי, המהווים כ־83.6% מאוכלוסייתם").
[20] Israel's Objectives and Current Operation, Permanent Mission of Israel to the Multilateral Organizations in France (Sept. 17, 2025), https://did.li/mG2Iw.
[21] ראו, למשל, Alexander Cornwell, Israeli Military Warns Gaza City Residents to Leave, Bombs High-Rise Tower, Reuters (Sept. 6, 2025), https://did.li/Qj8rl.
[22] James Pamment et al., Hamas' Use of Human Shields in Gaza (NATO Strategic Comm. Ctr. of Excellence 2019), https://did.li/vXcba. ראו גם Douglas J. Feith & Lewis Libby, Humanitarians Should Want Hamas's Human-Sacrifice Strategy to Fail, Hudson Inst. (Apr. 19, 2024), https://did.li/f4VZH; Louis Rene Beres, Hamas, Not Israel, Is Legally Responsible for Civilian Harm in Gaza, Begin-Sadat Ctr. Strategic Stud. (May 8, 2025), https://did.li/dk8rl; Hamas Leader Yahya Sinwar Depicts Palestinian Casualties As 'Necessary Sacrifices', Found. Def. Democracies (June 11, 2024), https://did.li/v4VZH. זהו רק מדגם קטן מהמקורות המוכיחים את האסטרטגיה היסודית של חמאס להפוך את התשתיות עצמן לכלי־נשק ולפגוע באזרחים פלסטינים כטקטיקה. תופעה זו נרחבת ומקיפה. היא קיימת במשך שנים כאסטרטגיה, וכל ניסיון להתעלם מכך הורס את אמינותו של כל גורם המדבר על זכויות אדם, במיוחד אלה של הפלסטינים.
[23] ראו בהערה הקודמת.
[24] ראו Geneva Convention Relative to the Protection of Civilian Persons in Times of War arts. 19 & 28, Aug. 12, 1949, 6 U.S.T. 3516. ראו גם Protocol Additional to the Geneva Convention of 12 August 1949, and Relating to the Protection of Victims of International Armed Conflict (Protocol I), June 8, 1977, art. 51(7).
[25] U.N. Charter art. 51.
[26] Avraham Russell Shalev, Hamas' October 7th Genocide: Legal Analysis and the Weaponisation of Reverse Accusations—A Study in Modern Genocide Recognition and Denial, 58 Isr. L. Rev. 343, 381 (2025).
[27] Joel Gehrke, Blinken: Israel's Critics 'Almost Deafeningly Silent' on Hamas, Washington Examiner (Apr. 9, 2024), https://did.li/7cFOf.
[28] ראו Jason D. Greenblatt, Hamas Is to Blame for the Suffering in Gaza, Newsweek (July 16, 2025), https://www.newsweek.com/hamas-blame-suffering-gaza-opinion-2099680 ("חמאס השתמש בתושבי עזה לא כאנשים שיש להגן עליהם, אלא ככלי־משחק בלחימה המחרידה, המעוּותת והמרושעת שלו. חמאס מתייחס למקרי המוות מקרב האוכלוסייה האזרחית כאל 'המחיר של עשיית עסקים'. אכן, חמאס מברך על מקרי המוות הללו כי הוא יודע שהעולם ישתמש בהם כאלות נגד ישראל, וכך יוכל חמאס להמשיך עוד ועוד את מלחמתו הארוכה נגד המדינה היהודית").
[29] Anthony Deutsch, Stephanie van den Berg & Humeyra Pamuk, Exclusive: ICC Prosecutor Opted for Warrants over Visit to Gaza, Reuters (July 5, 2024), https://did.li/dvQgT. ראו גם Amichai Cohen & Yuval Shany, The ICC Palestine Case in the Aftermath of the Arrest Warrants Decisions—Part One, Articles of War—Lieber Inst. (Nov. 25, 2024), https://did.li/kvQgT.
[30] David Luban, What the ICC Prosecutor Charged—and Didn't Charge—in Gaza Warrants, Just Security (May 22, 2024), https://did.li/BmFOf ("עד כה התמקדתי ברצח־עם ובהשמדה, ועיינתי במשמעותה של החלטת התובע חאן לא להאשים ברצח־עם. השמטות אחרות משמעותיות גם הן, אך קשה יותר לפרשן. אזכיר שתיים מהן. הראשונה היא ההשתרשות העמוקה של חמאס בתוך מבנים אזרחיים ומתחתיהם. זהו שימוש במגן אנושי אשר אחראי בוודאי לחלק ניכר מההרס הרב שנגרם מהמערכה הישראלית להשמדת חמאס. על־פי חוקת רומא, שימוש במגן אנושי הוא פשע מלחמה…").
[31] Rome Statute of the International Criminal Court, art. 8(2)(b)(xxiii).
[32] שם, בס' 8(2)(a)(ii).
[33] שם, בס' 8(2)(a)(iv).
[34] שם, בס' 7(1)(h).
[35] שם, בס' 8(2)(b)(i).
[36] שם, בס' 7(1)(k).
[37] שם, בס' 8(2)(b)(xxi).
[38] שם, בס' 8(2)(b)(xxvi) ו־8(2)(e)(vii)
[39] שם, בס' 8(2)(c)(iv)
[40] ראו, למשל, Mark Goldfeder & Eugene Kontorovich, Amnesty International's "Genocide" Smear Against Israel, City J. (Dec. 17, 2024), https://did.li/Sbdba.
[41] ראו, למשל, Luke Tress, Critics Accused of Quietly Rewriting Meaning of Genocide to Fling Charges at Israel, Times Isr. (Sept. 3, 2025), https://did.li/5DQgT.
[42] שם.
