שלוש השנים האחרונות הראו בבירור שהמשפט הבינלאומי והמוסדות הבינלאומיים הם חזית קריטית במלחמה נגד ישראל. בשל חשיבותה של חזית זו, על ישראל לפעול כדי להחליש מוסדות עוינים, ואף לנצל אותם כדי לפגוע במבקשי רעתה. על הממשלה הבאה לנקוט כמה צעדים.
ראשית, אחרי 7 באוקטובר הופנו טענות של "רצח עם" נגד הקורבן, ישראל. הניצול הציני של ההאשמה הגיע לשיא בדצמבר 2023, כשדרום אפריקה הגישה תלונה נגד ישראל לביה"ד הבינלאומי (ICJ) בהאג.
הנחת יסוד בדין הבינלאומי היא שאין לבית דין בינלאומי סמכות לשפוט מדינה אלא בהסכמתה. ישראל חתמה על האמנה נגד רצח עם ב־1949, ומשום שאיש לא העלה על דעתו שאויביה יאשימו אותה בכך, קיבלה סעיף שיפוט הקובע שבמחלוקת על פרשנות האמנה, הצדדים יישפטו בפני ה־ICG.
רצח עם הוא הפשע החמור ביותר בדין הבינלאומי, ובתי דין בינלאומיים הכירו בו רק בארבעה מקרים – השואה, רואנדה, סרברניצה וקמבודיה. בעזה, ישראל נלחמת בארגון טרור שמסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית כדי למקסם פגיעה בבלתי מעורבים. אך לא משנה מה ה־ICJ יקבע בסוף – הנזק האסטרטגי כבר נעשה, וישראל ויהודים ברחבי העולם הוכתמו בתווית הג'נוסייד.
לכן, על ישראל להודיע שהיא פורשת מאמנת רצח העם במחאה על השימוש הפסול שנעשה בה, ולהבהיר שהיא מסכימה עם תוכנה, אך לא מוכנה לשתוק מול השחתת המושג. זה צריך להיות חלק מתהליך מקיף של פרישה מכל האמנות הקובעות שיפוט בפני ה־ICJ.
שנית, למרות התלהבותה הראשונית מהרעיון של בית דין פלילי בינלאומי, ישראל מעולם לא הצטרפה לביה"ד הפלילי הבינלאומי (ICC), בגלל הטיה אנטי־ישראלית מובנית. מאז עופרת יצוקה, הרש"פ מנופפת באיום ה־ICC כחרב מעל ראשי המדינה. והנה, רצח של 1,200 איש ביום אחד היה הזרז להוצאת צווי מעצר דווקא נגד ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון לשעבר, ולפי הטענות גם צווים חסויים נגד בכירים נוספים (יש עדויות שהתובע המודח כרים קאן פעל נגד ישראל כדי להסיט את תשומת הלב מהחשדות נגדו בגין הטרדה מינית).
לפני כמה חודשים, הממשל האמריקני הגיע למסקנה שה־ICC מהווה איום אסטרטגי על חייליו ובכיריו, ושהנשיא טראמפ ואישים נוספים נמצאים על כוונתו. לכן, מזכיר המדינה רוביו הכריז כי ארה"ב פועלת לפירוק בית הדין. לצד זאת, כבר עשורים מונחת על שולחן הכנסת הצעה לאסור על רשויות המדינה קשר עם ה־ICC ולקבוע איסור פלילי לשתף עימו מידע, מתוך חשש מהפיתוי העתידי להסגיר ישראלים ל־ICC תמורת חזרה ל"חיק העמים". ישראל לא יכולה לצפות שארה"ב תנהל את המלחמה ב־ICC לבדה – על הכנסת הבאה להעביר חוק הגנה מפני ה־ICC.
שלישית, יש סחף גובר במדינות אירופה להטיל חרם על מוצרי ההתיישבות ביו"ש, כדי לכפות עלינו מדינה פלסטינית. חוקי חרם מפירים הסכמי סחר חופשי, ומהווים עילה לפנייה לארגון הסחר העולמי (WTO), שדורש התייחסות שווה לכל המדינות החברות ואוסר הפליה לרעה של שטחי מחלוקת של מדינה אחת, תוך התעלמות ממצבים דומים אצל אחרות. הולנד, שהטילה חרם על ההתיישבות לאחרונה, מאפשרת סחר עם צפון קפריסין ומערב סהרה הכבושים. אמנם ארה"ב שוקלת תגובה ענישתית למדינות המחרימות את יו"ש, אך גם כאן אסור לצפות שהיא תפעל במקומנו. על ישראל לגלות אומץ ולפנות לארגון הסחר העולמי.
לבסוף, על ישראל לסגור לאלתר את הקונסוליות הבלתי חוקיות של הרש"פ הממוקמות בירושלים. האבסורד זועק לשמיים כשספרד ובריטניה, בין היתר, מטילות סנקציות על ישראל ואזרחיה – אך חותרות תחתיה מתוך עיר בירתה. יש תמימות דעים בין מומחים שהמשפט והמוסדות הבינלאומיים עוברים תמורות מרחיקות לכת. ישראל יכולה לקדם מהלך של החלשת מוסדות עוינים וחיזוק חופש הפעולה של מדינות ריבוניות. לממשלה הבאה יש מה לעשות בזירה הבינלאומית.
(הופיע לראשונה בישראל היום, 1.10.2026)
