ב-12 במאי 2026, פרסמה הנציבות האזרחית לפשעי חמאס בשבעה באוקטובר ובשבי נגד נשים וילדים דוח תחת הכותרת "לא נשתוק יותר: הטרור המיני נחשף". מסמך זה מהווה כיום את גוף הראיות המקיף ביותר על האלימות המינית והמגדרית שבוצעה במהלך טבח השבעה באוקטובר 2023, ובמהלך שבי החטופים ברצועת עזה. הנציבות בחנה למעלה מעשרת אלפים תצלומים וקטעי וידאו, ערכה מאות ראיונות עם ניצולים, עדים, אנשי כוחות הצלה ומומחי רפואה, וביצעה ביקורי שטח. ארכיון דיגיטלי ייעודי הוקם בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים מחמירים, כשהגישה אליו דחויה על מנת להגן על פרטיות הקורבנות.
אלימות שיטתית כאסטרטגיה
המסקנה המרכזית של הדוח היא שהאלימות המינית שבוצעה בשבעה באוקטובר לא הייתה אקראית, כאוטית או שולית. להיפך, היא הייתה שיטתית, נרחבת, וחלק בלתי נפרד מההתקפה עצמה. בדוח זוהו שלוש עשרה קטגוריות נפרדות של התעללות שבוצעו בקורבנות בני למעלה מחמישים לאומים על פני מספר אתרים מתואמים, ובהם מסיבת הנובה, כביש 232, בסיס נחל עוז, קיבוצי העוטף, ואתרי מעצר בעזה. המסקנה המשפטית הרשמית של הנציבות היא שמעשים אלה מהווים בו-זמנית פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, מעשי רצח-עם, מעשי עינוי, ואלימות מינית ומגדרית הקשורה לטרור על פי המשפט הבינלאומי.
הדוח של הנציבות מאחד ומסדר תשתית ראייתית שכבר נוסדה על ידי שלושה מקורות מצטלבים קודמים:
* דוח פרמילה פאטן (4 במרץ 2024): הנציגה המיוחדת של האו"ם לעניין אלימות מינית בסכסוך מצאה "מידע ברור ומשכנע" על אונס ועינויים מיניים במהלך המתקפה, ו"בסיס סביר להאמין" שאלימות כזו המשיכה נגד החטופים בעזה.
* צווי מעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (21 בנובמבר 2024): בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוציא צווי מעצר נגד מוחמד דף בגין פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה הכוללים אונס ואלימות מינית, בהתבסס על האחריות המשותפת שלו עם יחיא סינוואר ואיסמעיל הנייה בתכנון מבצע השבעה באוקטובר.
* דוח פרויקט דינה (יולי 2025): תחת הכותרת "הדרישה לצדק", מסמך זה פירט את האלימות המינית השיטתית שהתרחשה בשישה אתרים נפרדים, והסיק כי נעשה שימוש טקטי באלימות מינית ככלי מלחמה.
עמידה בתנאים משפטיים:
הדוח מדגיש כי הדגמת העמידה בתנאים משפטיים אינה תרגיל רטורי, אלא מהווה תנאי לסמכות השיפוט של בתי המשפט, למשטר הראיות, ולהיקף האחריות הפלילית האישית והקולקטיבית.
1. פשעי מלחמה: על פי סעיף 8 לחוקת רומא, העמידה בתנאי הסף פשוטה מבחינה טכנית לנוכח קיומו של סכסוך מזוין והקשר התפקודי המוכח בין האלימות לבין התכנון הצבאי של הסכסוך.
2. פשעים נגד האנושות: על פי סעיף 7 לחוקת רומא, המעשים וודאי עומדים בתנאי הסף בשל אופייה השיטתי של האלימות המינית והממד האסטרטגי של השימוש בה. האלימות עומדת בקריטריונים של מתקפה על אוכלוסייה אזרחית ואופי שיטתי או נרחב באמצעות הפיזור הגאוגרפי של האתרים והשרשרת הפיקודית הצבאית.
3. מעשי רצח-עם: הנציבות מניחה במפורש את המעשים כעומדים ברף של מעשי רצח-עם. בעקבות התקדים של פסק דין אקייסו (של ה-ICTR), אונס מוכר כ"פגיעה חמורה בשלמות הגופנית או הנפשית" בהקשר של רצח-עם. אמנת חמאס ואופי הפשעים תומכים בקיומה של הכוונה המיוחדת (dolus specialis) להשמיד קבוצה בשלמותה או בחלקה.
אלימות מינית ככלי מלחמה
על פי הדוח, ההשערה של מקריות קורסת כאשר מעשים זהים מתרחשים בו-זמנית במספר אתרים, תחת שרשרת פיקוד אחת. האלימות המינית שימשה כלי טקטי לביצוע טרור, השפלה קולקטיבית, ודה-הומניזציה. המטרה לא הייתה רק הגוף הפרטי של כל קרבן, אלא הלכידות הסמלית של החברה. צילום המעשים והפצתם היו חלק מחושב מהפשע, שנועדו להגביר את הטראומה.
בעוד שאלימות מינית הייתה מרכזית בסכסוכים מודרניים רבים (כמו בוסניה, רואנדה, אוקראינה וכו'), הדוח מזהה "מטריצה אידיאולוגית" ספציפית בשבעה באוקטובר: האלימות הייתה בלתי נפרדת מפרויקט השמדה, המושרש באנטישמיות מבנית עליה מצהירה הדוקטרינה של חמאס עצמה.
התייחסות לתופעת ההכחשה
המקורות מדגישים את ההנגדה הכואבת שבין הראיות המוכחות לבין תופעת ההכחשה המאורגנת של דמויות ספציפיות בתוך המוסדות הבינלאומיים.
* פרנצ'סקה אלבנזה: הדווחית המיוחדת של האו"ם לשטחים הפלסטיניים מוזכרת בשל אזהרתה מפני "מידע לא מאומת" בנוגע למעשי אונס, ארבעה ימים בלבד לאחר המתקפה, ובשל טענתה המאוחרת באוגוסט 2025 כי אין "צל של ראיה" לכך שבוצעו מעשי אונס.
* רים אלסאלם: הדווחית המיוחדת של האו"ם לעניין אלימות נגד נשים טענה בנובמבר 2025 כי אף מחקר עצמאי לא הסיק שמעשי אונס בוצעו – הצהרה המתוארת כשקרית, כעניין שבעובדה.
למעלה משלוש מאות מנהיגים ופעילים יהודים הגישו עצומה לסילוקה של אלסאלם, בטענה שהכחשתה היא "אלימות כשלעצמה" ההופכת למנדט הגנה על הפושעים כנגד הקורבנות עצמם.
סיכום: משקל הזיכרון
הדוח, שהוגש ב-12 במאי 2026, נועד לשמר את התשתית העובדתית עבור שפיטה בעתיד – משפטית, היסטורית ומוסרית. כפי שציין נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק בהקדמה, בנייתו של ארכיון ראיות אמין היא הכרחית כאשר הקורבנות נהרגו או העדים נעלמו. המקורות המצוטטים בדוח מסיקים כי הכחשת מעשי האונס שהתרחשו בשבעה באוקטובר אינה עניין של פרשנות, אלא מתקפה ישירה על המשפט הבינלאומי כפי שהוא התגבש מאז נירנברג, כדי להגן על הפגיעים ביותר בחברה.
