דוח הבדיקה של פרופ' עמי מויאל שהתפרסם השבוע מציג משבר אמון עמוק וניכור שגורמים לחוסר שיתוף פעולה בין ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה) לבין משרד החינוך. הדוח הציף מחלוקות לאורך כל שרשרת העבודה – החל באופן ביצוע המבחנים ופרשנות תוצאותיהם, עבור בעיכוב חריג בקבלת התוצאות וכלה בחסימת נתונים גולמיים מפני מטה המשרד, המפקחים והמנהלים. במקום לשמש כלי פדגוגי, המדידה הפכה לזירת קרב, ומי שמשלם את המחיר הם התלמידים.

כדי להבריא את המערכת המליץ מויאל על הסדרה ארגונית מקיפה שעל רבים מחלקיה הצבענו בנייר שפרסמנו – "מדידה והערכה במערכת החינוך הישראלית ממבט משווה". בין ההמלצות של מויאל ניתן למצוא את: 

• עיגון מעמד ראמ"ה ב"חוק ראמ"ה". 
• הקמת מועצה לאומית למדיניות הערכה. 
• קביעת מדיניות רב-שנתית יציבה שתאפשר לזהות ולאבחן מגמות.
• מעבר לבחינה דיגטילית והזרמת מידע גולמי ודוחות מותאמים לדרגי המטה והשטח באופן מכיר יותר מאשר נהוג כיום. 

דווקא על רקע ההמלצות, יש להצר עמוקות על החלטת שר החינוך, יואב קיש, לבטל שוב את המבחנים הארציים – בהמשך לביטול המבחנים בכיתות ו' ובחינת העברית לדוברי ערבית בשנה שעברה. מדיניות הביטולים אינה פותרת את הבעיה, אלא מעמיקה אותה. התשובה לכשלי המערך אינה שבירת המצפן והעלמת המבחנים, אלא תיקונם. כשהישגי תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים בנסיגה מתמשכת, הימנעות ממדידה פנימית מונעת זיהוי כשלים ומתן מענה בזמן אמת.
הבעיה מתחילה בכך שלא שר החינוך אמור לקבל את הדוח, אלא ממשלת ישראל, שכן השינוי הראשון שנדרש הוא להוציא את ראמ"ה מתחת אחריותו של שר החינוך ולעגן את מעמדה ואת מחוייבויותיה גם כלפי המשרד וגם כלפי הציבור הרחב. כיום החתול שומר על השמנת, וקל לשר לבטל מבחנים שבוחנים גם את מידת הצלחתו.

לטעמנו מערך המדידה זקוק לרפורמה מבנית עמוקה אף יותר. מחקר שפרסם פורום קהלת ממליץ על ארבעה צעדים חיוניים לקידום מערך המדידה:

1. ביטול אנונימיות המבחנים ומעקב אישי אחר כל תלמיד: דוח מויאל הציע לבחון את הסוגיה. אנו סבורים כי מבחנים אנונימיים פוגעים במוטיבציה של התלמידים להצליח במבחן ומסכלים אפשרות למעקב אישי אחר התפתחותו של כל תלמיד. יש לקיים מבחני אורך שנתיים אישים (א'–ט') במקצועות הליבה ולתת מענים בהתאם לממצאים שיעלו.
2. אחריותיות ושקיפות בסוף שלב: יש לפרסם פומבית להורים ולציבור את תוצאות בתי הספר בסיום היסודי והחטיבה (בסוף כיתות ו' ו-ט') בשלושה צירי השוואה: ממוצע ארצי, בתי ספר דומים והישגי עבר. כך הורים יכירו את הישגי בית הספר, ובית הספר מצידו יידרש לאחריותיות אופקית.
3. החזרת ציונים מספריים (1–100): ראמ"ה הנהיגה מודל חדש בו הציונים נמסרים רק בהערכה מילולית ורק "בהשוואה לדומים לך". ביטול הדיווח המילולי העמום והשבת ציונים מספריים שקופים ומדויקים הוא צעד ראשון בקבלת מידע מדוייק.
4. דיגיטציה מהירה: אין להסתפק ברף שדוח מויאל הציב, לפיו תוצאות המבחנים יגיעו אל השטח כעבור חודשים ספורים. כחלק ממעבר למבחנים ממוחשבים, ניתן להזרים אל השטח תוצאות בתוך ימים עד שבועות ספורים.

לסיכום, מערכת החינוך לא תשתקם מעצימת עיניים. מהמשבר הנוכחי יש לחתור אל מערך מדידה רציף, דיגיטלי, שקוף ואפקטיבי, שיחזיר למערכת את המצפן שאיבדה.