עבורנו הישראלים, השבעה באוקטובר 2023 חילק את העולם לשניים: לפני ואחרי. הטבח של חמאס, שגבה את חייהם של מעל אלף ומאתיים אזרחים וחיילים, הטביע אותנו במצולות של פחד קיומי ואבל. נאלצנו להתעמת פנים-אל-פנים מול תאוות הדם הרצחנית המפעמת בלבם של רבים משכנינו הערבים והפלסטינים. לכל אורך הקשת הפוליטית והחברתית, הלקח העיקרי של בישראל היה שבהינתן בסיס טריטוריאלי ואמצעים מספיקים, השבעה באוקטובר יקרה שוב ושוב.
לעומת השינוי העמוק שחולל השבעה באוקטובר בחברה הישראלית, לא התרחש שום חשבון נפש או חקירת הנחות יסוד בקרב מקדמי "תהליך השלום" המקצועיים במערב, לאורך שלוש השנים שחלפו. למעשה, הזוועות של חמאס רק דחפו ממשלות מערביות להתבצר בעמדתם שיש ללחוץ על ישראל לוותר על שטחים, תוך שמדינות מרכזיות כמו בריטניה אימצו סנקציות נגד ישראל וישראלים לראשונה בהיסטוריה.
תומכי "פתרון שתי המדינות" בקושי לקחו נשימה. עוד באוקטובר 2023 נשיא ארצות הברית דאז ג'ו ביידן אמר בנאום מהבית הלבן: "קשה ככל שיהיה, אסור לנו לותר על השלום. אסור לנו לותר על פתרון שתי המדינות". שר החוץ של בריטניה בזמנו, דייויד קמרון, החל לדבר על הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית כבר בינואר 2024. נורבגיה, ספרד ואירלנד, מהמדינות האירופיות העוינות ביותר את ישראל, הכירו במדינה פלסטינית ביום 22 במאי של אותה שנה. צרפת, קנדה והממלכה המאוחדת הלכו בעקבותיהן בספטמבר 2025. מה שלא עלה בידן של עשרות שנות משא ומתן בילטרליים הושג באמצעות הרצח ההמוני הגדול ביותר של יהודים מאז השואה. בנובמבר 2023, בכיר החמאס ח'ליל אל-חיה אמר לעיתון הניו יורק טיימס שהרצח ההמוני של אזרחים נועד "לשנות את המשוואה" ו"להחזיר את העניין הפלסטיני לסדר היום". במובן הזה, החמאס הצליח מעבר לחלומותיו הפרועים ביותר.
המחויבות הדתית כמעט לפתרון שתי המדינות נשענת על הנחת יסוד שגויה, לפיה הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בראש ובראשונה סכסוך טריטוריאלי. בהתאם לכך, תפקידם של מקדמי "תהליך השלום" הוא להביא את הישראלים והפלסטינים להסכים על פשרה טריטוריאלית הולמת, כשההנחה הרווחת היא שזו תתבסס על קווי שביתת הנשק בין ישראל, ירדן ומצרים לפני 1967. השבעה באוקטובר היה צריך לחשוף במלואה את מידת הנאיביות והשגיאה של הנחה זו.
אל לנו לשכוח שהחמאס הוא הזרוע הפלסטינית של האחים המוסלמים, אם כל התנועות האסלאמיסטיות. היסטוריונים כמו מתיאס קינצל וג'פרי הרף הראו איך חסן אל-בנא, מייסד התנועה במצרים של שנות העשרים, שאל בגלוי רעיונות מהנאציזם והאנטישמיות של הפשיזם האירופי. חמאס רואה בסכסוך מאבק קיומי בין יהודים למוסלמים, ואף בין היהדות לאסלאם. מבחינתו, אין ליהודים מקום בפלסטין, שהיא ארץ קודש אסלאמית. בתקופת האינתיפאדה הראשונה בשנות השמונים, מייסד החמאס השייח' אחמד יאסין טבע את הסיסמה שהתבלטה מאז בקרב אסלאמיסטים ברחבי העולם: "ח'יבר, ח'יבר יא יהוד" ("ח'יבר, ח'יבר, הו יהודים, צבאו של מוחמד ישוב") – רמז לטבח שביצע מייסד האסלאם ביהודים במאה השביעית.
בהגות האסלאמית המסורתית, יהודים ונוצרים, שהם "אנשי הספר", רשאים לקיים את דתם בתנאי שיקבלו מעמד נחות של "דימי", וישלמו את מס הגולגולת של הג'יזיה. עד אז, הג'יהאד האלים הוא הדרך היחידה להביא לשחרור פלסטין. ואכן, באפריל 2025 "האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים" המזוהה עם החמאס (האיחוד נוסד בדבלין ומושבו כיום בקטאר, ובראשו עמד בעבר המנהיג הרוחני של חמאס, השייח' יוסוף אל-קרדאווי) פרסם פתווה הקוראת לכל מוסלמי בעל יכולת להכריז ג'יהאד על ישראל. מוחמד דף, המפקד הצבאי של חמאס, הורה על "טופאן אל-אקצא" (כינויו של הארגון לשבעה באוקטובר) במכתב לגדודי עז א-דין אל-קסאם, בו הזכיר להם את "הבטחת אללה להשפיל את היהודים ולהשמידם בידי עבדי אללה". חטופים ישראלים משוחררים סיפרו כי נאמר להם שוב ושוב שחמאס ישמיד את ישראל, והיהודים יגורשו אל המדינות מהן הגיעו סביהם וסבותיהם.
ואולם, גישות אלה אינן מוגבלות לארגון החמאס. מיד לאחר השבעה באוקטובר שלח משרד ההקדשים של הרשות הפלסטינית הנחיות לכל המסגדים ביהודה ושומרון לשבח את המתקפה בדרשות יום שישי. ג'יבריל רג'וב, מזכ"ל הוועד המרכזי של פת"ח, המתון כביכול, הצדיק בנובמבר 2023 את המתקפות, וקרא לפת"ח ולחמאס לשתף פעולה נגד ישראל. בתי ספר המופעלים בידי הרשות הפלסטינית חוגגים בקביעות את הטבח.
עומק הריקבון, עם זאת, חורג מעבר לתגובות לשבעה באוקטובר. החברה הפלסטינית בכללותה דוחה כל זיקה או תביעה יהודית לארץ ישראל. מחמוד עבאס חוזר ואומר שהיהודים בני זמננו אינם אלא צאצאי הח'זרים, שבט מרכז-אסייתי שמנהיגיו התגיירו במאה השביעית. הציונות, לטענתו, הייתה קנוניה אירופית להיפטר מהיהודים שלה, שעסקו בהלבנת הון. ההכחשה של הפלסטינים את ההיסטוריה היהודית עמדה בשורש סירובו הידוע לשמצה של יאסר ערפאת, שהיה אז יושב ראש הרשות הפלסטינית, לקבל את הצעות השלום של אהוד ברק בשנים 2000 ו-2001 בקמפ דייוויד ובטאבה. לפי דניס רוס, הדיפלומט האמריקני הבכיר שהיה מעורב במשא ומתן הישראלי-פלסטיני, ערפאת חזר ואמר לנשיא ביל קלינטון בפסגת קמפ דייוויד בשנת 2000 שבית המקדש היהודי מעולם לא התקיים. כשקלינטון השיב שאפילו הנוצרים מכירים בקיומו של בית המקדש, ערפאת סירב לחזור בו מעמדתו והתעקש שבית המקדש היהודי עמד למעשה בתימן.
בראיון משנת 2002 עם ראש הממשלה דאז אהוד ברק, הסביר ההיסטוריון בני מוריס את המשמעות העמוקה יותר של ההכחשה הזו:
"ערפאת, אומר ברק, מאמין שלישראל 'אין זכות קיום, והוא מבקש את השמדתה'. ברק מאשש הערכה זו בטיעון שערפאת 'אינו מכיר בקיומו של עם יהודי או לאום יהודי, רק דת יהודית, כי היא מוזכרת בקוראן, ובגלל שהוא זוכר שראה כילד יהודים מתפללים בכותל המערבי'. לדידו של ברק, זה מה שעמד מאחורי ההתעקשות של ערפאת בקמפ דייוויד (ומאז) שתינתן לפלסטינים ריבונות בלעדית במתחם הר הבית… בפינה הדרום מזרחית של העיר העתיקה. ערפאת מכחיש שאי פעם עמד שם מקדש יהודי – וזה בבחינת מיקרוקוסמוס להתכחשות שלו לזיקה היהודית ההיסטורית ולטענת היהודים לארץ ישראל/ פלסטין. לכן, בדצמבר 2000, ערפאת סירב לקבל אפילו את הניסוח העמום של קלינטון, שקבע ריבונות ישראלית על האדמה שתחת שטח הפנים של אזור הר הבית."
לעתים נדירות בלבד מעניקה ההיסטוריה הזדמנות לבחון ניסויים חברתיים באופן אמפירי, אך רעיון המדינה הפלסטינית דווקא נוסה, בעזה. בשנת 2005, ראש הממשלה אריאל שרון הוציא לפועל את "תכנית ההתנקות", במסגרתה נהרסו 21 יישובים ישראלים ובין 9000-8000 אזרחים ישראלים פונו מהשטח. ברצועת עזה נטולת כל נוכחות ישראלית, הייתה לפלסטינים ההזדמנות להתמסר לבניית התשתיות למדינה משלהם. במקום זאת, בבחירות 2006, שנערכו בעקבות לחץ אמריקני כבד, זכה החמאס ברוב מוחץ של קולות בעזה, יהודה ושומרון. מאוחר יותר, בשנת 2007, החמאס השתלט על עזה בהפיכה אלימה, והפך אותה למיני-מדינה של טרור, המוקדשת ל"מאבק" נגד ישראל.
בשנת 2007, חמאס עשה שימוש ברקטות ופצצות מרגמה קצרות טווח מתוצרת בית, אותם שיגר לעבר יישובי ספר ישראליים כמו שדרות. זמן קצר לאחר מכן, ארגון הטרור השיג טילי גראד תוצרת איראן, והרחיב את טווח האש אל ערים גדולות כמו אשקלון ובאר שבע. בשנת 2012 ירה חמאס לראשונה רקטות על תל אביב במהלך מבצע קצר של צה"ל בעזה. בשנת 2014 שיגר החמאס קרוב ל- 5,000 רקטות לעבר שטח ישראל, גם לכיוון תל אביב, ואף גרם להפסקת התנועה בנמל התעופה בן גוריון. עד שנת 2021 חמאס כבר ירה לכיוון ירושלים, ושיגר מעל 4,300 רקטות בתוך 11 יום. בשבעה באוקטובר מטח הפתיחה של החמאס כלל 2,200 רקטות בתוך 20 דקות.
עזה היא רצועת אדמה צרה לאורך חוף הים התיכון, ובכל זאת, החמאס הפך אותה לאיום אסטרטגי מרכזי על מדינת ישראל. השטח של יהודה ושומרון גדול פי חמישה עשר מעזה, והוא כולל את ההרים המשקיפים על מרכזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל. מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון תהפוך כמעט בוודאות לבסיס שממנו יצאו מטחי טילים, פשיטות ופלישות אל "ישראל הקטנה". מערכת הביטחון הישראלית מעריכה כיום כי מתקפה על ישראל מצד כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית אינה תרחיש בלתי סביר. באוקטובר 2025 חשף צה"ל מל"טים ורקטות מוכנים לשימוש ליד רמאללה. במרץ 2026 גילו לוחמי משמר הגבול מנהרות ששימשו להברחת מהגרים פלסטינים בלתי חוקיים מיהודה ושומרון לירושלים. יישובים ישראליים שבתוך הקו הירוק כבר ספגו ירי מידי מחבלים פלסטינים.
את רעיון הקמת המדינה הפלסטינית החריבו הטרור והסרבנות הפלסטיניים. שוחחתי לאחרונה עם דיפלומט אירופי בכיר המוצב בישראל, והוא תיאר בגאווה את מעורבותה "רבת השנים" של מדינתו בתהליך השלום. גאוותו מעוררת תמיהה, שכן בדרך כלל, תהליך בן עשרות שנים שאינו מניב תוצאות נחשב כישלון. כשנשאל אם האירועים האחרונים הביאו את ממשלתו להטיל ספק באמונותיה ארוכות השנים, השיב בהתגוננות שמדינתו חייבת להוביל את הישראלים והפלסטינים לפתרון שתי המדינות.
יהודים וערבים ימשיכו לחיות יחד בארץ הקטנה והצפופה הזו, אולם מדינה פלסטינית היא מתכון להמשך מלחמה וסכסוך. על כל יוזמה דיפלומטית להתמקד בדה-רדיקליזציה של החברה הפלסטינית, לצד שיפור השלטון העצמי המקומי ורמת החיים. ישראלים ברובם המכריע, משמאל ומימין, רואים כיום בהקמת מדינה פלסטינית איום קיומי על ביטחונם ושלומם. סנקציות בינלאומיות לא ישכנעו את הישראלים להמר על חייהם.
השבעה באוקטובר אכן "שינה את המשוואה", כדברי אל-חיה. היא קבעה עוד מסמר בארון הקבורה של המדינה הפלסטינית.
(התפרסם לראשונה ב- Spiked)
