אירועי המלחמה והחטופים ומשפחותיהם מושכים בצדק את מירב תשומת הלב הציבורית שלנו, אך דווקא בשל הצורך למקד את המשאבים שלנו באתגר הקיומי המוצב לפתחנו, חשוב מאד שהמערכות החברתיות, ובראשן מערכת החינוך, יתפקדו כספינה יציבה במים גועשים.
הדבר האחרון שתלמידי ישראל צריכים עכשיו הוא עיצומים ושביתות שיפגעו בלימודיהם ובשגרתם, כאילו אין להם דאגות אחרות, הם צריכים לדאוג גם למה שאמור להיות מובן מאליו גם בימי שגרה – קבלת ציונים – כולל המגנים לבגרויות, קיום טיולים שנתיים שמסייעים קצת לשבור את השגרה, סיורים לפולין, וכן הלאה.
כמה ציני יכול להיות ארגון המורים כדי לשבש את הלימודים בתקופה כזו, ולהכניס ללחץ מיותר גם את התלמידים והוריהם, וגם את המורים שרוצים כבר הסכם חתום? הרי עקרונות ההסכם נחתמו לפני פתיחת שנת הלימודים, והנוהג הוא שממשיכים לדון על הפרטים לאור ההסכמות שהושגו במו”מ. כעת רן ארז חוזר בו מכל הסכמותיו מהקיץ ופותח מחדש את כל המחלוקות.
מילא אם המורים היו יכולים לטעון שארגון המורים מנסה לדאוג להם לתנאים משופרים, אך לא זה המצב. ארגון המורים לא פותח מחדש את סוגיית גובה השכר, כל הסכסוך נוגע למידת שליטתו במורים:
הסוגיה הראשונה היא החוזים האישיים. בהסכם עם הסתדרות המורים כבר נחתם חוזה שיאפשר לגייס מורים מומחים בשכר גבוה, אך ללא קביעות. מורים רבים מעדיפים תנאים משופרים על פני קביעות והגנה מפני פיטורין. הם מאמינים באיכות שהם מביאים לתפקיד, ורוצים להיות מתוגמלים עליה ולא לקבל הגנה מפני מנהל שלא ירצה אותם. עבור ארגון המורים מדובר בסוגיה של כוח ושליטה – מורים שיעבדו בחוזים אישיים לא ישלמו דמי חבר לארגון ולא ינהגו כחיילים שמחויבים לפקודותיו. האם זה מועיל לחלק נכבד מאוכלוסיית המורים? הדבר לא מעניין את הארגון.
כך גם שתי הסוגיות הנוספות בהן מתכחש רן ארז להסכמות שהושגו: משרד האוצר שמעוניין לתגמל על מצוינות ולא רק על וותק, מוכן לתת למנהלים תקציב גמיש איתו יוכלו לתגמל את מוריהם המצטיינים, אך שוב רן ארז חש שהוא מאבד שליטה בתגמולים ולכן מתנגד. האם המורים שרואים עצמם זכאים לתגמול זה מבינים שמי שמנסה לטרפד אותו הוא מי שמייצג אותם במו”מ? הם כמובן לא בחרו אותו ולא יכולים להחליפו, ולכן דעתם לא נחשבת.
הסוגיה האחרונה היא קיצור הליך הפיטורים. כיום מספר זעום של מורים מפוטר מידי שנה מתוך אוכלוסיה של עשרות אלפים. הייתכן שרק במקצוע ההוראה כל מי שנכנס ומקבל קביעות הוא גם מורה מצוין שאין צורך לפטרו? זהו לא המצב כמובן, אלא שהליך הפיטורים כיום אורך כשנתיים ודורש מהמנהל משאבים ואנרגיה שאינם בנמצא. בשנתיים האחרונות ח”כ שרן השכל מנסה להעביר הצעת חוק שתאפשר להשעות מורים החשודים בפלילים, אך גם הצעה זו נתקלת בהתנגדות הארגונים. שוב, מאבק על כוח ושליטה, ולא על דאגה לשיפור כוח ההוראה.
בסקר שביצע עבורנו מכון ‘מאגר מוחות’ ב-2020, בדקנו את עמדותיהם של המורים בשלוש הסוגיות הללו, ומסתבר שארגון המורים לא מייצג את עמדות המורים. כ-46% מהמורים תומכים במתן אפשרות להעסיק בחוזים אישיים, לעומת 42% שמתנגדים; 65% מהם היו בעד מתן בונוסים על ידי המנהלים; וגם בסוגיית הפיטורים רוב המורים מוכנים לוותר כליל על הקביעות בתמורה שכר טוב יותר
את המו”מ בין משרד האוצר לארגון המורים אפשר לתמצת במשוואה אחת: האוצר צריך לשלם שכר ראוי, והמורים צריכים להסכים לגמישות בתעסוקה ולדיפרנציאליות בתגמול. רוב המורים ישמחו לדיל כזה, אבל אין להם שום דרך לדאוג שעמדתם תיוצג במו”מ, כי הם לא בוחרים את נציגיהם. כל עוד חופש ההתארגנות והזכות לייצוג לא יכובדו במדינת ישראל, נמשיך להיות בני ערובה של ארגונים ציניים שמוכנים לפגוע בכולנו, גם בזמן מלחמה, על מנת לשמר את שליטתם המוחלטת במערכת.
גרסה קצרה יותר הופיעה במקור בישראל היום
