אקדמאים מתחום הדין הבינלאומי הם אנשים מוסריים מאוד, המחויבים למאבק בהפרות זכויות אדם גלובליות ובמפגע העולמי של התחמקות העבריינים מאחריות. זו הסיבה לכך שהם מודאגים מאוד מהסבל המתמשך ברצועת עזה. מומחים למשפט בינלאומי כמו פרופסור ג'ון דאגרד קוראים לאוניברסיטאות ולאקדמאים להפסיק את קשריהם עם אוניברסיטת אריאל בשומרון, כי אוניברסיטאות בישראל שותפות ככל הנראה לרצח-עם, אפרטהייד ופשעי מלחמה. מכיוון שכך, תמוה עד מאוד שללא צל של אירוניה, בלוגים מובילים למשפט בינלאומי פרסמו מאמרים על דקויות המשפט הבינלאומי במערכת המשפט האיראנית, אותם כתבו אקדמאים איראניים ממוסדות שמעורבים באופן ישיר בדיכוי, רדיפה והוצאה להורג של סטודנטים איראניים.
ביום ה-22 בדצמבר 2025, הבלוג Opinio Juris פרסם מאמר של היבת-אללה נג'נדי-מנש, פרופסור חבר למשפט בינלאומי באוניברסיטת עללמה טבטבאי בטהרן, העוסק בחקיקה חדשה שמשלבת עבירות פליליות בינלאומיות בחוק הפלילי האיראני. לפי נג'נדי-מנש, הצעת החוק "מבליטה את הדגש של אסלאם על כבוד האדם, צדק ומניעת דיכוי, לצד שמירה על חירויות פוליטיות וחברתיות במסגרת החוק". הפרופסור האיראני מסכם:
"הצעת החוק האיראנית בעניין פשעים בינלאומיים מהווה מאמץ משמעותי וכמעט מקיף לשלב את עקרונות הליבה של המשפט הפלילי הבינלאומי בחקיקה המקומית. מבחינה מהותית, היא עולה בקנה אחד עם חוקת רומא בהגדרותיה את רצח העם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ותוקפנות, תוך שהיא מציגה חידושים בולטים כגון אחריות תאגידית, קנסות חובה, ופיצויים הממוקדים בקורבן. הלגיטימיות הכפולה שלה – המעוגנת בו-זמנית גם בעקרונות אסלאמיים וחוקתיים וגם בנורמות של המשפט הבינלאומי – ממצבת את הצעת החוק כגשר פוטנציאלי בין סטנדרטים גלובליים לבין טענות לריבונות לאומית".
רק ימים ספורים לאחר שנג'נדי-מנש התבטא בפואטיות רבה כל כך על מחויבותה של איראן ל"כבוד האדם, צדק ומניעת דיכוי", פתחו סוחרי הבזאר הגדול בטהרן בשביתה, כאות מחאה על הקריסה המהירה של המטבע הלאומי והעלייה המדאיגה של האינפלציה. על פי הדיווחים, המנהיג העליון עלי חמינאי הורה לכוחות הביטחון לחנוק את המחאות "בכל דרך שהיא" כדי לדכא באופן שיטתי את המרד, מה שהוביל למתקפה אכזרית חסרת תקדים, שהגיעה לשיאה בחלון זמן בן 48 שעות בלבד ב-8 וב-9 בינואר 2026. בזמן שהמשטר השבית את האינטרנט ברחבי המדינה באופן כמעט מוחלט כדי להסתיר את מעשיו, משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) וכוחות המשטרה הפעילו נשק קרבי וירו ישירות לתוך המוני אזרחים לא חמושים ובסביבת בנייני מגורים. רשתות רפואיות, ארגוני זכויות אדם ורשימות בתי חולים שדלפו מאוחר יותר חשפו את המחיר האנושי הקטסטרופלי – בעוד שממשלת איראן הודתה בפומבי שנהרגו 3,117 אזרחים, אומדנים עצמאיים של ארגוני זכויות אדם וצופים של האו"ם העריכו שבין 20,000 ל-36,500 אזרחים נהרגו בטבח הממוקד, מה שהופך אותו לאירוע הדיכוי המשטרי הקטלני ביותר בהיסטוריה המודרנית של המדינה.
בעוד שבלוג Opinio Juris יכול להגן על בחירת הפרסום האומללה שלו בכך שהיא התרחשה לפני הטבח, הבלוג EJIL:Talk! חזר ונתן במה לנג'נדי-מנש אחריו. (באופן משעשע למדי, עבודה שלי נדחתה על ידי הבלוג בתואנה שלמרות שהיא מצוינת, הם מוצפים בהגשות רבות מדי). הפעם, נג'נדי-מנש תוהה אם קרבנות איראניים של תוקפנות ישראלית-אמריקנית יכולים לתבוע את ישראל וארצות הברית בבתי המשפט באיראן בגין הפרות של הדין הבינלאומי ההומניטרי. הצרימה בהצעה זו זועקת לשמיים, כשהיא עולה בזמן שלמשפחותיהם של קרוב ל-40,000 איראניים שנטבחו בידי המשטר אין כל דרך לתבוע צדק מבתי המשפט באיראן. תגובה למאמר שהצביעה על עובדה זו נמחקה באופן מידי על ידי הבלוג.
העורכים של EJIL:Talk! אינם תמימים, והעמדת הפנים שאיראן היא מדינה נורמטיבית ושומרת חוק היא עיוות מוסרי. על פי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, "מערכת המשפט" באיראן "אינה עצמאית, והיא שותפה לעינויים ולפשעים אחרים על פי המשפט הבינלאומי". הכלי העיקרי לדיכוי פוליטי בתוך הרשות השופטת הוא מערכת בתי המשפט המהפכניים, שהוקמה זמן קצר לאחר מהפכת 1979 לשם העמדה לדין של "אויבי המדינה". בתי המשפט הללו פועלים ברובם מחוץ לתחום ההגנות החוקתיות הרגילות. לעתים קרובות, שופטים גוזרים גזר דין מוות על בסיס האשמות דתיות-פוליטיות מעורפלות ורחבות כמו "מוחארבה" (עוינות כלפי אלוהים), "אפסאד-פיל-ארד'" (שחיתות על פני האדמה), ו"בגהי" (מרד מזוין).
שופטים באיראן מסתמכים באופן שיטתי על "הודאות" שהתקבלו בעקבות עינויים חמורים – לרבות שהייה ממושכת בבידוד, מכות חמורות ואלימות מינית – כראיה היחידה להרשעה ופסיקת גזר דין מוות. לאחר מחאות כלל-ארציות – כמו תנועת "אישה, חיים, חרות" – מערכת המשפט מגבירה באופן דרמטי את שימושה בעונש מוות. המגמה הזו צברה תאוצה בשנים 2024 ו-2025, והגיע לשיאה בעליות חסרות תקדים בהוצאות להורג, שנועדו לשדר שליטה פנימית בזמן מתיחות גיאופוליטית אזורית. כפי שניסחה זאת משלחת האו"ם לחקר עצמאי של עובדות:
"כאשר הוצאות להורג משמשות חלק ממתקפה רחבה ושיטתית נגד אוכלוסייה אזרחית כעניין של מדיניות, אזי האחראים לכך – לרבות השופטים שמטילים עונש מוות – נושאים באחריות לפשעים נגד האנושות".
האירוניה שוב הוצאה להורג על ידי "מערכת המשפט" האיראנית כאשר Opinio Juris פרסם ביולי 2025 קריאה של סאוולאן מוחמדזאדה ומוחמד מהדי סייד נאסרי להקמת ערכאה מיוחדת שתעמיד לדין פלילי תוקפנות ישראלית כלפי איראן. איש מהצוות של Opinio Juris לא הרים גבה על אזכור הרצון המוסרי של האחראי לטבח בטהרן, האייתוללה חמינאי:
"חשיבות הקמת ערכאה כזו עבור איראן מתבהרת כאשר מביאים בחשבון את העובדה שהמנהיג העליון של איראן, האייתוללה חמינאי, הדגיש אף הוא את הצורך בתביעה פלילית של פשעים שביצעה ישראל בבתי דין פליליים בינלאומיים. כדי לטעון באופן אמין שצדק פלילי בינלאומי אינו מיושם באופן סלקטיבי, על הקהילה הבינלאומית לשאוף ביגיעה רבה להגשים מסלול זה ביעילות המרבית האפשרית".
מעבר לתחושת הקבס העולה מהסתמכות על קריאתו של דיקטטור אכזרי שעומד בראש רשת עצומת ממדים של דיכוי משטרי, איראן היא, כמובן, המדינה המובילה במימון ותמיכה בטרור. טבח השבעה באוקטובר 2023 נגד אזרחים ישראליים מומן, חומש וכוּון על ידי איראן באמצעות הזרוע שלה ארגון החמאס. ב-8 באוקטובר 2023 ארגון חיזבאללה, הסוכן הלבנוני של איראן, פתח במתקפה על הגבול הצפוני של ישראל. באפריל ואוקטובר 2024 שיגרה איראן מאות כטב"מים וטילים בליסטיים ישירות לעבר המדינה, תוך הרג אזרחים. אין ספק בכך שאיראן אשמה בתוקפנות נגד מדינת ישראל.
נג'נדי-מנש ומוחמדזאדה מלמדים שניהם באוניברסיטת עללמה טבטבאי, הקשורה קשר עמוק למערכת הדיכוי השיטתית של המשטר האיראני בתחומי זכויות אדם, מחאה פוליטית וחופש אקדמי. אמנם האוניברסיטה עצמה אינה מפעילה יחידות הוצאה להורג חוץ-שיפוטיות, אך היא משמשת בתור החזית הקדמית לאיתור, טיהור והשתקה של מתנגדי משטר, תוך הזנה ישירה של סטודנטים למערכת הכלא המדינתית. באירוע שסוקר באופן נרחב ביוני 2023, כוחות הביטחון של האוניברסיטה תקפו באלימות סטודנטית שהפגינה נגד חוקי הלבוש הנוקשים, תוך שהם חובטים את ראשה במדרגות אבן. האדמיניסטרציה של האוניברסיטה מזהה, מנטרת ומוסרת סטודנטים וסגל החשודים בהתנגדות למשטר למשרד המודיעין (VAVAK) ולמשמרות המהפכה האסלאמית. מאות סטודנטים מהאוניברסיטה הועברו למרכזי חקירה ידועים לשמצה כמו כלא אווין, שם הם עומדים בפני עינויים, הודאות בכפייה ועונשי מאסר כבדים. האוניברסיטה פועלת כמנגנון סינון, השולל את ביטחונם של מתנגדי המשטר, חושף אותם בפני המדינה, ומסייע בלכידתם.
סייד נאסרי הוא חוקר באוניברסיטת שהיד בהשתי (SBU), לה יש רקורד כמעט זהה של הפרות זכויות אדם ושותפות בדיכוי התנגדות. במהלך ההפגנות ההיסטוריות של הסטודנטים, נפרצו מעונות SBU בלילות בידי כוחות הביטחון של המדינה ובריונים בלבוש אזרחי (אנסאר-א-חיזבאללה). חמושים במקלות, שרשראות וסכינים, הם שברו דלתות, השחיתו רכוש של סטודנטים, והיכו בברוטליות סטודנטים שישנו לפני שגררו אותם למרכזי מעצר. כוחות הביטחון של SBU אוספים בשיטתיות מודיעין, מתעדים פנים של סטודנטים באמצעות מצלמות אבטחה, ומוסרים מידע אישי למשרד המודיעין. סטודנטים של SBU שנעצרים בתחום הקמפוס או בסמוך אליו מועברים באופן שגרתי לכלא אווין, שם הם סובלים מבידוד ממושך, התעללות פסיכולוגית והודאות בכפייה תחת עינויים.
יתר על כן, מאחר ש-SBU היא מרכז מוביל למדע והנדסה, המשטר שומר על אחיזה הדוקה במיוחד בסטודנטים הלומדים בה. סטודנטים החשודים בהתנגדות או בהעברת מידע סופגים האשמות בעבירות חמורות של ביטחון לאומי. במקרים הגרועים ביותר, סטודנטים ושותפים של SBU שנתפסו בידי המשטר עמדו בפני גזרי דין חמורים, כולל מלקות ועונש מוות, המוּצאים לפועל תחת אצטלה של "ביטחון לאומי" או "ריגול".
כמובן, מסירת סטודנטים למאסר, עינוי והוצאה מידית להורג אינה חמורה כמו יהודים שבונים בתים באריאל. עדיין, מזעזע למדי שבלוגים מובילים למשפט בינלאומי משמשים כשופרות של המשטר הרצחני באיראן. כשהם נותנים במה לתומכי משטר מאוניברסיטאות עללמה טבטבאי ו-SBU, בלוגים יוקרתיים כמו Opinio Juris ו – EJIL:Talk! לא רק חוטאים בשיפוט לקוי בתחום העריכה – הם מלבינים באופן אקטיבי את המוניטין של מוסדות שמשמשים גם כמרכזי מיון לכלא איוון.
נדמה שההתחמקות מאחריות היא מפגע רק כשאי אפשר לעטוף אותה בשפה מנחמת של רטוריקה אנטי-מערבית.
(פורסם במקור בבלוג המשפטי The Jerusalem Jurist – Israel Legal Dispatch)
