לאחרונה, בית המחוקקים של אירלנד ניסה להנחית מכה על מדינת ישראל – דרך הענקת ניצחון לחמאס.

הפרלמנט האירי העביר חוק האוסר על ייבוא סחורה מיישובים יהודיים ביהודה ושומרון וממרבית השטח של ירושלים, אזורים אותם הוא מכנה "התנחלויות בשטחים הפלסטיניים הכבושים". צעד זה, הראשון מסוגו באירופה, נועד להצית גל רחב יותר של חרמות לאומיות נגד המדינה היהודית. המהלך הוא חלק ממגמה הולכת וגוברת באירופה – ובקרב הדמוקרטים בקונגרס האמריקני – הקשורה לתנועת ה-BDS, תנועה שמטרתה דה לגיטימציה של יהודים החיים על אדמת אבותיהם בארץ ישראל, דרך טיפוח היחס אליהם כאל מצורעים בינלאומיים שאין להתקשר עמם בצורה כלשהי. מטרת העל של תנועת ה-BDS היא ליצור אזור נטול-יהודים בירושלים וסביבתה.

פוליטיקאים באירלנד עוסקים בקידום חוק כזה מאז שנת 2018, אך מה שדחף את דבלין לסיים את המלאכה היה טבח השביעי באוקטובר, והמלחמה שבאה בעקבותיו להחזיר את החטופים ולהביס את ארגון החמאס.

ארגון הטרור שומע היטב את המסר הברור: גם אם הוא מאבד יתרון צבאי, פעולות שמכריחות את ישראל להגן על עצמה מניבות ניצחונות דיפלומטיים משמעותיים.

הפעולה האירית מתעלמת באופן בוטה מאזהרותיה של ארצות הברית. שני ממשלים אמריקנים שונים הצהירו שצעד מסוג זה פירושו השלכות משפטיות אמריקניות מידיות על חברות אמריקניות שבחרו להתבסס באירלנד למטרות מס. זאת במיוחד מפני שהאיסור האירי הנוכחי חל גם על מזרח ירושלים ואזורים אחרים שארצות הברית מכירה בהם כשטחי ריבונות ישראלית. שגרירות ארצות הברית עצמה נמצאת באזור שהחוק האירי מכנה "התנחלות" לא חוקית.

חרמות על ישראל עתיקים כמו מדינת ישראל עצמה. כלל המדינות הערביות אימצו חרם רחב היקף על ישראל ברגע שהוכרזה המדינה, בתקווה לחנוק כלכלית את האומה הקטנה.  

בשנת 1977, הקונגרס האמריקני אסר על חברות אמריקניות להשתתף בחרמות על מדינות איתן מנהלת ארצות הברית יחסי ידידות. עשרות שנים מאוחר יותר, חוק הסמכות לקידום הסחר (Trade Promotion Authority), שעבר בתקופת הנשיא אובמה, גינה באופן ספציפי "חרמות זרות על ישראל בחסות מדינות". כזה בדיוק הוא החוק האירי החדש. החוק האמריקני אוסר על חברות אמריקניות לשתף פעולה בכל צורה שהיא עם חרם שמפלה בצורה אסורה, כפי שעושה החוק האירי. דבר זה מציב חברות אמריקניות במלכוד משפטי.

יתרה מכך, החוק מחייב את מחלקת האוצר לנהל "רשימה עדכנית של מדינות הדורשות או עשויות לדרוש השתתפות בחרם בינלאומי או שיתוף פעולה עמו". חברה אמריקנית המנהלת עסקים במדינה המופיעה ברשימת המדינות המחרימות צפויה לעונשי מס ועונשים נוספים אם תיענה לדרישותיה. עד כה, הרשימה של מחלקת האוצר כללה אך ורק מדינות ערביות כמו סוריה ועיראק – והיא הלכה והתקצרה בהתמדה, ככל שיותר מדינות ערביות הגיעו להסדרי שלום עם ישראל והחלו בקשרי מסחר תקינים.

כעת, על מחלקת האוצר האמריקני להוסיף בהקדם את אירלנד לרשימה הרשמית של מדינות מחרימות: אם דבלין רוצה להתנהג כמו דמשק, יש להתייחס אליה בהתאם.

חברי הפרלמנט האירי מבקשים להפעיל לחץ על ישראל כדי שתיסוג לחלוטין מיהודה ושומרון, תוך פינוי כל היישובים היהודיים באזור. אלא שישראל עשתה בדיוק את הדבר הזה בעזה ב-2005 עם תכנית ההתנתקות – וחמאס הפך את הרצועה לבסיס טרור.

אירלנד טוענת שהצעד שנקטה מקיים את הדין הבינלאומי, אך צביעותה בולטת לעין. היא לא הטילה כללים דומים על מוצרים שמגיעים משטחים אחרים השנויים במחלוקת אף הם – או מסין, למרות ההפרות המסיביות והמתמשכות של זכויות אדם מצד בייג'ינג. אירלנד לא מתכננת לסגור אצלה בתי קולנוע שמקרינים את "האודיסיאה", למרות שחלקים מהסרט צולמו בסהרה המערבית, שנחשבת על ידי האו"ם כשטח כבוש.

האיסור של אירלנד חל רק על יישובים יהודיים.

הממשל הראשון של דונלד טראמפ הכריז במפורש על התנגדותו לחוק האירי – יותר מזה, אפילו הממשל של ביידן הזהיר את דבלין מ"השלכות" אם תקדם אותו. אלא שהעוינות כלפי ישראל כל כך עמוקה באירלנד (הביקורת היחידה מצד המתנגדים לחוק הייתה שהוא לא מרחיק לכת מספיק) עד שהמחוקקים שלה החליטו שהעברת חוק סמלי שתוקף את ישראל חשוב יותר משמירה על יחסים טובים עם וושינגטון.

ייתכן שהם סבורים שארצות הברית לא תממש את האיום. אבל כך או אחרת, הטלת הגבלות סחר על בעלת ברית אמריקנית, בזמן שזו נלחמת לצדה במלחמה פעילה, מייצגת חוסר כבוד עמוק. למרות זאת, ראש הממשלה החדש של בריטניה אנדי ברנהאם שוקל ככל הנראה צעד דומה, כך ששומה על הנשיא טראמפ לשים קץ למגמה הזו בטרם תצבור תאוצה.

על ארצות הברית להבהיר בצורה חד-משמעית: כל מדינה שתבחר להטיל סנקציות על בעלת ברית שלנו תישא בתוצאות המשפטיות תחת הדין האמריקני.

(הופיע לראשונה ב- New York Post)