מבחן פיזה בוחן תלמידי כיתות י' (בני 15) במדעים, קריאה ומתמטיקה, לצד הרגלים ועמדות. ישראל ממוקמת ב-20% הנמוכים ב-OECD – ההישג הנמוך ביותר מזה עשרים שנה. בעוד שבמערב מדובר במגמת ירידה, בישראל מדובר על צניחה חדה.
השר קיש תלה את האשמה במלחמה ואמר שקשה להצליח במבחנים כשהמדינה מצויה בשעת משבר. יש לציין שתלמידים שפונו מבתיהם או שמי מקורביהם נפגע מהמלחמה לא השתתפו במבחן. אם המבחן הזה היה "נפילה חד פעמית" ייתכן שהנימוק של קיש היה יכול להתקבל. אלא שהישגי ישראל מתדרדרים בעקביות, וגם במבחן פיזה הקודם ישראל רשמה הישגים נמוכים. מספר התלמידים שסווגו כ"מתקשים" עולה בהתמדה כבר עשור שנים כמו כן מספר המצטיינים מצטמצם בעקביות. בקרב דוברי הערבית, שיעור המצטיינים שואף לאפס.
תלמידים דוברי עברית המגיעים מרקע סוציואקונומי גבוה ירדו באופן חד יותר בכל המקצועות בהשוואה לתלמידים מרקע ממוצע או נמוך. ועדין ישראל מובילה בפערי ההישגים בין תלמידים מרקע חזק וחלש. ישראל פשוט נכשלת באפשרות לספק חינוך מיטבי לכל תלמיד ומובילה במערכת חינוך בה: "אמור לי מי הוריך ואומר לך מה יהיו הישגיך".
47% מהמנהלים בישראל מדווחים על מורים בעלי הכשרה לא מספקת אשר פוגעים ביכולות של בית הספר לקיים למידה איכותית. כשהמורים לא מתאימים, אין ספק שהתלמידים נכשלים. אחת הסיבות לאיכות ההוראה הנמוכה היא ריבוי המורים. דו"ח פיזה מלמד כי בישראל יש מורה לכל 9.5 תלמידים, בעוד שממוצע ה OECD הוא 12.7 תלמידים למורה, וככל שמספר המורים עולה, איכותם יורדת.
אנו רגילים לדבר על לימודי ליבה ולהכות של החזה של הציבור החרדי, ובכן התוצאות מלמדות על נתונים מפתיעים. ההישגים סווגו לפי מגזרים: ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי וערבי. מתמטיקה ובקריאה בנות הציבור החרדי הגיעו לנתונים הגבוהים ביותר מכל המגזרים. (הבנים החרדים אינם נבחנים במבחני פיזה).
35% מהתלמידים מדווחים על רעש וחוסר סדר במרבית או בכל השיעורים (לעומת 31% בממוצע המדינות). בתי ספר חרדים דיווחו על מעט הפרעות בהשוואה לבתי ספר ממ"ד או ממלכתי. וכמובן שנמצא קשר מובהק בין ההפרעות בכיתה להישגים. כשהתלמידים מפריעים למורה ללמד, מה הפלא שהישגיהם נמוכים? וכשמערכת החינוך גזלה מהמנהלים ומהמורים כל אפשרות להשליט משמעת בכיתה, אז אי אפשר להתפלא שהבלאגן חוגג.
איך מבלה הנוער הישראלי בשעות הפנאי? תלמיד ישראלי בגיל 15 מדווח על 7 שעות גלישה ביום חול, הסחות הדעת והפרעת הקשב הקולקטיבית בישראל הן בבחינת מגפה שהסתמינים שלה הוא חוסר יכולת ללמוד.
כמובן שמערכת החינוך הריכוזית בה למנהל אין סמכויות בסיסיות, ארגוני המורים שעומדים כחומה בצורה ועושים הכל כדי למנוע שכר דיפרנציאלי ועידוד מצוינות בהוראה מובילים לשפל בו אנו נמצאים. אבל יש עוד גורם משמעותי לכשילון שחשוב לשים לב אליו. הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה), זו שאמונה על בחינת התלמידים, הצבת תמרורים וניתוח מידע מועלת בתפקידה. הרשות לא מספקת לאף גורם ציונים על הישגי התלמידים. ובמקום זאת מספקת למטה משרד החינוך, למנהלים ולהורים ציונים מילוליים עמומים ורק "בהשוואה לבתי ספר הדומים לך". וגם את ההערכה הדלה הזו היא שולחת שנה וחצי אחרי ביצוע המבחן. כך מערכת החינוך מתנהלת בעיניים עצומות, פעם בארבע שנים מקבלים סטירה ממבחן בינ"ל וחוזרים לנמנם.
לסיום, נקודת אור: 30% מהתלמידים דיווחו כי הם "מרוצים לחלוטין" מחייהם (מקום 3 מתוך 33 מדינות). אחרי הכל, נחמד לגדול פה. שנה טובה.
