Search
Close this search box.

בין מנדלבליט לאל קפונה

פטיש בית משפט
כולנו מכירים רשימה ארוכה מדי של מקרים, שבהם קבע בית המשפט כי החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום הייתה משוללת כל יסוד. מקרים כאלה נפוצים במיוחד כאשר הנאשם הוא איש ציבור – פוליטיקאי או מי שקשור לצמרת הפוליטית. עורכי דין לא מעטים צברו הון כתוצאה מהסתבכויות כאלה של הפרקליטות. את הוצאות המדינה בהרפתקאות הללו שילם כמובן הציבור.   כלל ברזל הוא שאין מגישים כתב אישום אלא אם כן נטל הראיות שהצטבר מבטיח סיכוי סביר להרשעה. כשאין סיכוי כזה המערכת נדחקה לא פעם להגשת אישומי סרק. הכל מכירים את הרשעתו המפורסמת של מנהיג המאפיה אל קאפונה ב-1931. אלפונס גבריאל קאפונה היה מעורב על פי החשד בעברות הפליליות החמורות ביותר, אך הוא הורשע בסופו של דבר על העלמת מס ונידון לאחת עשרה שנות מאסר. פרקליטים מטעם המדינה בכל העולם מנסים לחקות את ההצלחה הזאת כשמצבור הראיות המצוי בידם קלוש. לרוע המזל, מניבה הנטייה הזו להסתבך בהאשמות סרק כישלונות מהדהדים. זוהי תופעה אוניברסאלית, שזכתה בישראל לשיאים מרשימים. זאת, למרות נטייתם המוכחת של בתי המשפט להטיה כמעט רפלקסיבית לטובת התביעה הפלילית.   ההחלטה להגיש כתב אישום נגד אביחי מנדלבליט בפרשת אשכנזי-הרפז צפויה להירשם בדפי ההיסטוריה כמקרה קיצוני ביותר של שיקול דעת שגוי מצד שלטונות החוק. במשך חודשים רבים הולעט הציבור בתיאור של קשר צבאי נגד הדרג המדיני הממונה עליו. לא כאן המקום לדון בפרטי הקשר הזה שתואר בהרחבה בספרים, בתקשורת ובחדרי חדרים. מסיבות כלשהן הניבה החקירה הממושכת פירות דלים ביותר. אך אם נגד המעורבים העיקריים בפרשה ננקטה יד קלה, הרי שהכללתו של מנדלבליט ברשימת המואשמים מעוררת רושם הפוך ומעלה תהיות לא מעטות.   ביסודו של דבר מואשם מנדלבליט, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי, בכך שהשהה עצה משפטית שנתן לרמטכ”ל בעניין חשיפתו של מסמך הרפז. למיטב ידיעתי, הפצ”ר לשעבר לא נחשד מעולם כמי שהיה חלק מהקשר לכאורה של הרמטכ”ל ומקורביו. כשהדברים הגיעו לידיעתו של הפצ”ר, הוא ביקש לשקול את החלטתו במשך לילה אחד (!), שלאחריו ייעץ את המתבקש – חשיפת המסמך לגורמים המוסמכים. הייתכן, שאדם יועמד לדין על כך ששקל החלטה נכונה במשך שעות אחדות? תמהני. מהו טווח הזמן הראוי לשיקול דעת משפטי? אם לשפוט על פי התנהלות הפרקליטות, היועצים המשפטיים לדורותיהם, בתי המשפט בכלל, ובית המשפט העליון בפרט, שקילת הצעדים המתבקשים במשך חודשים ושנים הינה דבר שבשגרה. במה חטא אם כן מנדלביט?   אביחי מנדלבליט, איש שומר מצוות, משמש עתה מזכיר הממשלה בממשלת נתניהו. יש הטוענים כי שמו מועלה כמועמד אפשרי לרשת את היועץ המשפטי הנוכחי יהודה ויינשטיין. הייתכן שמכלול התכונות הללו קשור בהחלטה להעמידו לדין? הייתכן שהתפיסה המוכתבת על ידי החוק ושלפיה עליו לשמש בראש ובראשונה כיועץ לצה”ל ולרמטכ”ל – ולא כשלוחו של היועץ המשפטי לממשלה או כשלוחה של “הברנז’ה” המשפטית – היא שהביאה להחלטה? לאלוהים פתרונים.   יהיו הסיבות להחלטה שהתקבלה בעניינו של מנדלבליט אשר יהיו, “סבירות” ו”מידתיות” קשה למצוא כאן.
   המאמר פורסם לראשונה באתר nrg

Author

פרופ’ אברהם דיסקין
פרופ’ אברהם דיסקין

תוכן נוסף

More

עו”ד אברהם של”ו

תפריט נגישות